החלטה בתיק בשא 16650/06 - פסקדין

1.         בפניי בקשת החייבת למתן הפטר לפי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש, התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

            רקע עובדתי

2.         החייבת ובעלה הוכרזו פושטי רגל על פי בקשתם ביום 16.6.04, על יסוד חוות דעתו של הכנ"ר, אשר התרשם כי הסתבכותם אינה נגועה בחוסר תום לב, ובניגוד לעמדת הנושה של החייבים, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: הנושה), אשר התנגד להכרזת החייבים פושטי רגל, בטענה כי ממידע שנמסר לו החייבים חיים ברמת חיים טובה, משתמשים ברכבים שלא רשומים על שמם ובבעלותם דירת מגורים.

            בהתאם לצו הכינוס, החייבת משלמת 200 ש"ח לקופת הפש"ר מדי חודש בחודשו.

3.         החייבת תומכת בקשתה בחוות דעתו של הכנ"ר, וכן מציינת כי היא סובלת ממחלת פרקינסון, ומשנת 03' הוכרה כנכה בשיעור 100% על ידי המל"ל. באשר להתנגדות הנושה, טוענת החייבת כי על פי הדין, דירתם אינה ממושכנת לטובת הנושה, וממילא תהיה החייבת דיירת מוגנת בדירה. יתרה מזאת בהתאם לסעיף 86א לפקודה יהיה על הנושה לספק לחייבת דיור חילופי עד תום ימיה.

4.         הנושה, אשר הינו נושה יחיד של החייבת, ואשר תביעת החוב שאושרה לו עומדת על סך של 554,000 ש"ח, מתנגד למתן הפטר בטענה כי אין כל הצדקה לפטור את החייבת מחובותיה ולהותיר בבעלותה דירת מגורים נקייה מזכויות צד ג', וציין עוד כי לחייבת קרנות פנסיה בסכום כולל של 45,000 ש"ח, אשר אינם בגדר נכסים המוקנים לכנ"ר.

הנושה הודיע כי הוא מסכים מטעמים אנושיים להפטר, אם תרשם על הנכס הערה לפיה לאחר מאה ועשרים שנה של שני בני הזוג יועבר הנכס לנושה, או כי החייבת תשלם 50,000 ש"ח לקופת הפש"ר.

נוכח עמדת הנושה, הציעה החייבת לשלם 30,000 ש"ח לקופת הפש"ר או להעביר זכויותיה בקופת גמל המנוהלת על שמה לנושה, אך בדיעבד התברר כי הצעה זו אינה ריאלית, מאחר שטרם הגיע מועד לתשלום הכספים לחייבת.

5.         עמדת הכנ"ר היא כי בתנאים אלה יש מקום ליתן לחייבת הפטר מחובותיה, והליכי הפש"ר המתנהלים נגד בן זוגה יימשכו.

            דיון

6.         העקרון הגלום במתן הפטר לפושט רגל, הוא ההכרה באינטרס הלגיטימי של חייב, שאיתרע מזלו ונקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם, לפתוח דף חדש בחייו.

            מתן הפטר לחייב פוגע בזכות הקניין של הנושים, ולפיכך, על ביהמ"ש הדן בבקשת הפטר, לאזן בין האינטרס של פושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו לבין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים, המוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 191, 192).

            בדונו בבקשת החייב להפטר, יביא ביהמ"ש בחשבון את עמדת הכנ"ר אשר יתייחס להתנהגות החייב ביצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, עמדת הנאמן, הנושים והחייב, ושיקול הדעת הסופי מוקנה לו.

            מהנתונים שהובאו בפניי על ידי הצדדים כמפורט לעיל, ניתן להתרשם כי החייבת, אשר הסתבכה בחובותיה בתום לב וסובלת ממחלת פרקינסון, אינה נכונה לעשות מאמץ כן לתשלום חובותיה. כב' הש' גרשון קבע בעניינה של החייבת כדלקמן:

"...למרות השינוי המשמעותי בפקודת פשיטת הרגל בתיקונה האחרון, שבו עבר מרכז הכובד מהתועלת שיכולה לצמוח לנושים מהכרזת החייב פושט רגל לאפשרותו של החייב לפתוח דף חדש בחייו, למרות שינוי זה אין פירוש הדבר שמקום שחייב מחזיק בנכסים שיש בהם כדי לסלק ולו חלק מן החוב, יינתן לחייב הפטר עוד בטרם מומש הנכס." (עמ' 3 לפרוט' מיום 16.6.04).

אכן, משיקולי מדיניות ציבורית, ועקב מצבה של החייבת, יש לעשות כל שניתן כדי לא לממש את דירתה, אך רצונה של החייבת להשאיר ירושה ליורשיה, אינו מצדיק מתן הפטר מבלי לשלם חלקו של החוב.

כאמור, לחייבים דירת מגורים הנקייה מזכויות צד שלישי, ואפילו תמכר כתפוסה, סביר להניח כי תיוותר יתרה לנושה. מכל מקום, ראייה כוללת של זכויות הצדדים, אינה מצדיקה מתן הפטר לחייבים בעלי רכוש, מבלי שמוצו כל האפשרויות לתשלום חובותיהם. בנסיבות העניין, לא ניתן לקבל את טענת החייבת כי אין תועלת לנושים בהמשך ההליך, ואלמלא הסכים הנושה להפטר בתנאים המצויינים לעיל, הייתי רואה לדחות את הבקשה.

7.         יחד עם זאת, לאחר שאיזנתי בין האינטרסים של החייבת לקבל הפטר, לבין זכותו של הנושה להפרע מנכסי החייבת, ולקחתי בחשבון את עמדת הכנ"ר והנושה, המסכים להפטר בתנאים המצויינים על ידו, ניתנת בזה לחייבת האפשרות לקבל הפטר מותנה אם תעמוד באחד התנאים כדלקמן, על פי בחירתה:

א. תרשם הערה לפיה לאחר מאה ועשרים שנה של החייבת, כשתפטר לבית עולמה, יועברו זכויותיה של החייבת בדירתה לנושה, שהוא נושה יחיד.