החלטה בתיק בשא 166455/05 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לבקשת המבקשת לדחיית המרצת הפתיחה על הסף.

המשיבה הגישה בקשה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי לפיו כספים של המשיבה (המבקשת בהמרצת הפתיחה) אשר עוקלו על ידי המבקשת באמצעות חברות האשראי והמיטלטלין המפורטים בבקשה גופה והמצויים בחנות המשיבה אינם ברי עיקול, הואיל ואינם בבעלות החייב כלפי המבקשת.

להלן טענות המבקשת כפי שעולות מבקשתה לדחייה על הסף:

1. המשיבה צברה חובות ארנונה לעירייה בגין שני נכסים בהם נרשמה המשיבה בספרי העירייה כמחזיקה, כאשר בנכס בבית שמאי מחזיקה המשיבה במשותף עם מר אורן לוי ואביו מר אברהם לוי, אשר הינם בעלי מניות ו/ או מנהלים במשיבה.
2. העירייה פעלה כנגד המשיבה בהליכים מכוח פקודת המיסים (גביה), וכן הוסבר טלפונית כי המדובר בחוב השייך למשיבה באופן אישי. המשיבה ידעה היטב על חובותיה לעירייה.
3. המשיבה טוענת בהמרצת הפתיחה כי אין לפעול כנגדה בהליכי גביה בגין חובות השייכים לאורן ואברהם לוי וכי אין לה קשר לחוב הנטען.
4. המרצת הפתיחה אינה מגלה כל עילה כנגד העירייה, שכן המשיבה אינה מבססת כל טעם לטענתה כי אין לה זיקה לחוב. סעיף 318 לפקודת העיריות קובע בהקשר זה כי הרישום בפנקסי העירייה מהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם.
5. ככל שביקשה המשיבה לחלוק על זיקתה לארנונה, הרי שהיה עליה להגיש השגה בעניין למנהל הארנונה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית). חוק הערר קובע סמכות ייחודית למנהל הארנונה ולועדת הערר לדון במחלוקות בנושאים המצוינים בסעיף 3 לחוק, וביניהם טעות ברישום המחזיק בנכס, ואין הנישום רשאי לפנות ישירות לבית המשפט כמסלול חילופי, שלא על הדרך של ערעור על החלטת ועדת ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים. ב"כ המבקשת הפנה לע"א 739/89 אהרון י. מיכקשוילי נ' עיריית תל- אביב- יפו, פ"ד מה(3), 769.
6. סעיף 3(ג) לחוק הערר מסמיך את בית המשפט האזרחי להתיר לנישום להעלות בפניו טענה שניתן היה להעלותה בהשגה, כאשר סמכות זו מתייחסת לטענה לפי סעיף 3(א)(3) בלבד, טענת "איני מחזיק", אולם פסיקת בתי המשפט קבעה כי דין טענת "איני מחזיק" להתברר אף היא בהתאם לחוק הערר, ומפנה לעת"מ 1601/04 (ת"א) מפעלי תחנות בע"מ ואח' נ' עיריית רחובות (טרם פורסם) ולפסקי דין נוספים בהם בית המשפט לא אפשר כעניין שבשגרה את עקיפת מסלול ההשגה והערר, בנושאים עובדתיים טכניים. בית המשפט ידון רק בנושאים עקרוניים ובעלי חשיבות ציבורית.
7. דיון בתביעה יאפשר לנישום לבחור את הפורום הנוח לו. דיון בתביעה הנדונה ירוקן למעשה את הוראת סעיף 3 לחוק הערר מכל תוכן.
8. ההלכה היא שהמבקש סעד הצהרתי, לא יזכה בו על נקלה, במידה והוא יכול היה לממש זכויותיו בדרך אחרת.
9. המשיבה הגישה בשנת 1997 השגה למנהל הארנונה מכוח חוק הערר, האמור לעיל מלמד כי המבקשת הייתה מודעת להליך זה ולקיומם של חיובי הארנונה נשוא המרצת הפתיחה.

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה ובה נטען:

1. המשיבה מעולם לא קיבלה כל דרישת תשלום ביחס לשנים להן טוענת המבקשת לחוב. על כן התישן החוב הנטען במועד הדרישה.
2. הליכי הגבייה בהם נקטה המבקשת פגומים ובטלים משום שהוצאו תוך הפרת כללי המשפט הציבורי. המבקשת לא נמציאה כל דרישה לתשלום כדין, לא המציאה אזהרה ואף את צו העיקול עצמו כדין.
3. המבקשת בחוסר תום לב מנסה לקשור בין המשיבה לחוב הארנונה הנטען על הנכס אשר אינו רשום על שם המשיבה, כי אם על שם החייבים ברישומי המבקשת
4. המשיבה לא נרשמה אצל המבקשת כבעלת החוב אלא רק בשלב מאוחר שאינו ידוע אף למבקשת עצמה וככל שנרשמה המשיבה אין כל מסמך שהמבקשת הוציאה על כך.
5. המבקשת פנתה לעיקול כספי המשיבה בידיעה כי המשיבה והחייבים אינם אותה אישיות משפטית. מדובר ב"הרמת מסך הפוכה".
6. טענת ההגנה של המשיבה אינה עניין טכני שלגביו יש להגיש השגה על פי הוראות חוק הערר, אלא עניין משפטי, טענת חוסר יריבות שראוי לדון בו בבית המשפט.