החלטה בתיק בשא 166336/06 - פסקדין

1.         מונחת בפניי בקשתה של עו"ד כהן (להלן: "המבקשת"), למנותה ככונסת נכסים על בעלות המשיב 1 במקרקעין הידועים כגו"ח 6105/79 (להלן: "המקרקעין") ולהסמיכה לבצע כל הפעולות הנדרשות לרישום הבנוי על המקרקעין, כבית משותף (להלן: "הבקשה"); המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש תגובתו לבקשה.

2.         המבקשת מבססת את הבקשה על התובענה שהוגשה, בתיק העיקרי, ע"י המשיב ושבה המבקשת היא נתבעת, ועל החלטתי מיום 04.04.06 בבקשה לצו מניעה זמני שהוגש ע"י המשיב; אך כפי שיובהר להלן, אין באלה בסיס, המצדיק את בקשת המבקשת כאן ולהביאני להיענותי לבקשה.

            המבקשת מבססת את בקשתה על הטענה, שהמשיב הגיש כנגדה תביעה לאכוף רישום הבנוי על המקרקעין כבית משותף (סעיף 1 לנימוקי הבקשה), אך טענה בסיסית זו איננה נכונה ובמידת מה אף מטעה;

עניינה המרכזי והעיקרי של תביעת המשיב, במתן צו מניעה כלפי המבקשת, האוסר עליה לרשום את מרתף הבניין שעל המקרקעין, ע"ש צד ג' כלשהו (סעיף 25(א) לכתב התביעה), זולת שם המשיב - התובע, ורישום הבניין כבית משותף ובתנאי מוקדם ומתלה ששטח המרתף ויתרת המגרש, ירשמו על שמו של המשיב, כיחידה עצמאית ונפרדת.

            בהחלטתי מיום 04.04.06, בבקשת המשיב לקבלת צמ"ז עד לבירור התובענה, התקבלה הבקשה על-ידי והוצא צו מניעה זמני, המורה למבקשת ו/או לכל מי שבא מכוחה ו/או מטעמה, שלא לרשום על צד ג' כלשהו זכות כלשהי, בשטח המרתף ועניין הרישום יוכרע בתיק העיקרי.

אין בהחלטה האמורה כל הוראה בדבר חובת רישום הבניין כבית משותף ו/או מי זכאי לרישום זה, ובניגוד למצוין בבקשת המבקשת (בסעיף 2 לנימוקי הבקשה), הרי שהחלטה אינה עוסקת כלל ברישום הבניין ובלאו הכי היא איננה "מתווה" - כך על-פי לשונה של המבקשת - כל דרך שהיא לביצוע הרישום;

יתכן כי במהלך הדיון בבקשה לצמ"ז, עלו הצעות שלי לסיום המחלוקת בין הצדדים, אך כל מה שעלה, היה בגדר הצעה בלבד. ההחלטה כאמור, אינה מתווה שום דרך לרישומו של הבניין כבית משותף וכל שהיא קובעת לעניין הרישום הוא, שדרך רישום המרתף, יוכרע בתיק העיקרי.

לאור האמור, אין מקום לבקשה, בהיותה סותרת קביעתי בהחלטה האמורה ואף מנוגדת מהותית לתובענה העיקרית.

3.         יואר כי, המבקשת לא פירטה בבקשה את "מעמדו" של הצו המבוקש בסעיף 1 לבקשתה האם הוא סעד זמני? או שמא סעד של קבע?

            בנוסף ומאחר והמבקשת היא הנתבעת בתובענה, הרי שבלאו הכי לא הגישה הליך עיקרי  ואין שום תובענה כלפי המשיב מצד המבקשת, אין שום תובענה מצד דיירי הבניין לאכיפת חוזה המכר שלהם, והצו המבוקש כאן, שהינו אמור להיות צו מניעה זמני (למרות שהמבקשת לא הגדירה אותו שכזה), אינו בא לשרת את הסעד הסופי ובודאי שאינו משמר ואינו מקפיא מצב קיים עד להכרעה בתובענה העיקרית.

בהתאם לדין, הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

בתיק העיקרי כאמור, משמשת המבקשת כנתבעת וברור כי אינה יכולה להוכיח קיומה של עילת תביעה, שכן זו כלל לא הוגשה.

רק במקרים נדירים, על-מנת לשמר מצב קיים ובוודאי שלא על-מנת לשנותו, ביהמ"ש ייעתר לבקשה של נתבע, למתן צו מניעה זמני. דוגמא למקרה כזה, ניתן למצוא למשל, בתביעה לפינוי דייר; כאשר אותו דייר - נתבע, מגלה כי התובע, במקביל לתובענה, נוקט בצעדים לפינויו בכוח והוא מגיש בקשה למנוע עשיית "סעד עצמי" כלפיו. רק במקרים נדירים כאלה, יכול הנתבע להגיש בקשה לסעד זמני - אז ייעתר ביהמ"ש לבקשתו וייתן לו צו מניעה זמני, למרות היותו נתבע.

בענייננו, נעתרתי לבקשת המשיב ונתתי צמ"ז, המונע את רישום המרתף במסגרת הבית המשותף, עד להכרעה בתובענה העיקרית, והבקשה כאן למעשה, אם הייתי נענה לה, הייתה סותרת את החלטתי הקודמת.

4.         לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.  

לא היה מקום ובסיס משפטי להגשת הבקשה שבפניי ולפיכך, אני מחייב המבקשת לשלם למשיב 1 הוצאות הבקשה בסך 1,800 ש"ח + מע"מ, ללא קשר לתוצאות התובענה העיקרית.