החלטה בתיק בשא 166001/08 - פסקדין

1.         בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן ביום 27.3.08 בהעדר בקשת רשות להתגונן מטעם נתבע מס' 3 בתיק זה.

לטענת המבקש לא הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעמו במועד בהסכמת ב"כ המשיב לאחר שניתנה לו אורכה להגשתה ולצורך העניין צרפה באת כוחו מכתב ב"כ המשיב לפיה ניתנה אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן עד ליום 25.5.08.   

לטענת ב"כ המשיב ניתנה האורכה לאחר שכבר ניתן פסק הדין וזאת בטעות של ב"כ המשיב שלא ידעה על קיומו של פסק הדין בעת מתן האורכה.

ב"כ המשיב אף המציאה מכתב מטעם ב"כ המשיב מיום 4.12.07 לפיו הוענקה למבקש אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן בת 30 יום נוספים אשר הסתיימו ביום 10.1.08. נראה לי, למרות שאף אחד מב"כ הצדדים לא התייחס לכך, כי תשובת ב"כ המבקש על גבי המכתב מציינת את יום 10.1.09 בשגגה.

2.         שאלת המחדל באי הגשת בקשת רשות להתגונן "קלה היא כנוצה" ועל כן יש לבחון ביתר אריכות וכובד ראש את שאלת עילת ההגנה העומדת למבקש. ממילא לא יועיל למבקש הנימוק למחדל אם אין לו עילת הגנה הראויה להידון בבית המשפט.

טענותיו של המבקש נסמכות כולן על הוראות חוק הערבות התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות").

לטענת המבקש לא נמסר לו עותק מכתב ההתחייבות והערבות טרם חתימתו ואף לא לאחר מכן.

טענה זו יש לדחות על הסף נוכח חתימתו של המבקש על מסמך "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" סעיף 7(נספח ג לתביעה).

עוד טוען המבקש כי בהתאם לסעיף 25 לחוק הערבות אינו חב אלא בתוספות כאמור בחוק.

מעיון בכתב התביעה אכן עולה כי המבקש חוייב יחד עם הנתבעים העיקריים (נתבעים 1 ו-2) במלוא סכום התביעה כך שאין ספק כי חוייב בתוספות לסכום לו ערב שאין לחייבו בהם.

ואכן ב"כ המשיב הגיש ביום 6.7.08 בקשה לתיקון טעות בפסק הדין לפיה אין יש לחייב הנתבע 3 במלוא סכום התביעה אך הבקשה התייחסה להפחתת סכום המהווה יתרת החוב בחשבון העו"ש בלבד כאשר יתרת חוב ההלוואה נתבעה מהמבקש במלואה.

הטענה כי היה מקום מצידו של המבקש להגיש תחשיב בדבר סכום החוב האמיתי לפי הוראות סעיף 25 לחוק הערבות אין בה ממש.

על התובע להראות כי סכום התביעה עומד בתנאי סעיף 25 לחוק הערבות ועל פניו כי אינו תואם דרישה זו שכן אין, ולא יכולה להיות התאמה, בין סכום הנתבע מהחייבים העיקריים על פי הסכם ההלוואה ובין הסכום הנתבע מהערב לה.

החייבים העיקריים מחוייבים בריבית פיגורים משתנה כפי הנקבעת אצל המשיב מעת לעת ממועד שחדלו לשלם את תשלומי ההלוואה בעוד שהערב להלוואה אינו חב אלא בריבית פיגורים של ארבע נקודות האחוז בנוסף לריבית המוסכמת בהסכם ההלוואה וזאת רק לאחר 15 יום מיום שקבל את ההודעה על אי קיום החיוב על ידי החייבים העיקריים.

כתב התביעה אינו מניח כל תשתית עובדתית לצורך תחשיב כנדרש על פי חוק הערבות כאשר הנטל להניח תשתית זו מוטל על המשיב ולא על המבקש כנטען.

התוצאה היא כי רק מטעם זה לבדו יש לבטל את פסק הדין אלא שביצוע התחשיב אינו שנוי במחלוקת וניתן לבצע התחשיב באמצעות מסמכים בלבד.

3.         למבקש נותרו שתי טענות נוספות .

הראשונה היא טענת המבקש לפיה לא מולאו הוראות סעיף 26 לחוק הערבות במלואן וההודעה כפי שנשלחה לו אינה שלמה.

לטענת המבקש המכתב שנשלח לו על ידי המשיב אינו עומד בדרישות הוראות סעיף 26(ב) לחוק הערבות כלל. ואכן מעיון במכתב (צורף כנספח ד(6) לכתב התביעה) עולה כי אף אינו