החלטה בתיק בשא 165864/07 - פסקדין

ההליכים והעובדות הרלבנטיות :

1.                  בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 26.4.07 בה חויבה המבקשת, יחד עם חב' מלונות הים התיכון בע"מ (להלן : "חברת מלונות"))  לשלם למשיבים סך של 38,898 ש"ח והוצאות.

2.                  מדובר בתובענה לתשלום סכומי כסף ע"ס הסכמים שנחתמו בין הצדדים בנוגע ליחידת דיור שרכשו המשיבים בבית מלון בנתניה (להלן : "היחידה"). בית המלון הוקם ע"י חב' מלונות (שהיא חב' ציבורית) והמבקשת שהיא חב' בת שלה, היא חב' הניהול שניהלה את המלון.

3.                  המבקשת והמשיבים חתמו ביום 3.5.98 על הסכם מאגר במסגרתו הפקידו המשיבים את היחידה בידי המבקשת לשם השכרתה לצדדים שלישיים באמצעות מאגר מלונאי שהפעילה (להלן: "הסכם המאגר"). הצדדים חתמו בו ביום גם על נספח שינויים ובו הובטחה למבקשים תשואת מינימום של 400$ לכל חודש שבו תעמוד היחידה לשימוש המאגר (להלן : "נספח השינויים").

4.                  המבקשת לא התכחשה בבקשה לביטול פסק הדין למסירת כתב התביעה וההזמנה לדין, אולם טענה כי פסק הדין פגום מאחר וכבר מפרשת התביעה ניתן לראות שאין למבקשת כל חבות כספית כלפי המשיבים וזאת להבדיל מחב' מלונות. באשר לנסיבות אי ההתגוננות במועד, טענה המבקשת כי הדבר אירע מפאת חילופי ההנהלה אצל המבקשת שבעטיים ארעה טעות משרדית.

5.                  המשיבים טענו בתגובתם כי הבקשה הוגשה באיחור מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד. המשיבים הפנו לכך שב"כ המבקשת הנוכחי סרב לקבל בשמה את כתב התביעה בטענה כי אינו מייצגה והפנו לכך שהמבקשת העלתה טענה סתומה בנוגע לנסיבות אי הגשת כתב ההגנה ולא פרשה טיבה. באשר לפרשת התביעה, הפנו המשיבים את תשומת הלב לכך שהמבקשת חתומה אף היא על נספח השינויים. יצוין כי התגובה לא נתמכה בתצהיר מטעם המבקשים.

6.                  ביום 5.9.07 התקיים בפני דיון בו נחקר מר שמואל מיכוביץ מטעם המבקשת ומשסיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ, ניתנת החלטתי זו.

דיון :

7.                  ראשית, לטענת המשיבים בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין. עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה, אלא אם אושרה הארכת מועד בהסתמך על טעם מיוחד לפי תקנה 528.

המשיבים הפנו לאישור מסירה של פסק הדין מיום 13.5.07 וב"כ המבקשת לא התכחש אליו. מניין הימים ממועד המצאת פסק הדין מראה כי ניתן היה להגיש את הבקשה עד יום 12.6.07 והבקשה הוגשה רק למחרת ביום 13.6.07.

ב"כ המבקשת טען בדיון שיכול והיו עיצומים בבית המשפט או שהבקשה לא הוגשה במועד בשוגג ומדובר בטעות בתום לב.

אכן, קיימת פסיקה המבהירה שדינו של איחור ביום אחד כדינו של כל איחור ואין להקל ראש בכך (ראה בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 92). לא נעלם מעיני כי הטענה בדבר האיחור נטענה בתגובת המשיבים שהוגשה בעוד מועד כך שאין מדובר בטענה מפתיעה שהועלתה בדיון ועל כן, ב"כ המבקשת יכול היה לתקן את הטעון תיקון ולהגיש בקשה מפורטת אודות האיחוד והוא בחר שלא לעשות זאת (ולהעלות טענה בעלמא אודות עיצומים שטיבה לא הוברר). אולם למרות האמור לעיל, סבורני שיש מקום לתקן את המחדל באי הגשת בקשה בכתב להארכת מועד וזאת במסגרת סמכותי לפי תקנה 524 לתקנות וע"מ לברר את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

8.                  התרשמתי כי אכן מדובר בטעות בתום לב הנובעת מכך שחודש מאי כולל 31 ימים ואני סבור שיש להכיר בטעות זו כטעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה ביום אחד (השווה העמדה שהובאה בב"ש 31/58 עזבון הבר נ' קולנוע שעריה, פ"ד יב, 897 ושינויה במהלך השנים כפי שבא לידי ביטוי בין היתר בב"ש 587/86 בשארה נ' אבו עטא, פ"ד מ(4) 9, 11). הכללים האמורים לעיל שהוחלו בד"כ בפסיקה בבקשות להארכת מועד להגשת ערעור, רוכחו שעה שמדובר בחסימת שערי בית המשפט בפני בעל דין ובשלילת זכות הגישה לערכאות (ראה בענין זה, שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 203- 204). יפה לענייננו הגישה שהובעה בעא"ח (ארצי) 14/07 בריסק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2007(2), 101 , 103 שם הכיר בית הדין בסיכויי התובענה לגופא כטעם מיוחד להארכת מועד.

על כן, ואף בהתחשב באמור בהמשך החלטתי בדבר סיכויי ההגנה, הנני מאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.

9.                  ועתה לעצם הבקשה. ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות : ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה ובית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין. פסק דין כזה פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה (ראה לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) עמ' 354; ובר"ע (ת"א ) 2411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי, תק-מח 2003(2) 14605, 14606).

לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836).

ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לערכאות המשפט, זכות המשקפת הכרה בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה לעניין זה גם רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק - על 2001(1) 1121).

10.              משהומצא כתב התביעה כדין, עניינו בביטול בשיקול דעת בית המשפט. משכך, על מנת שיבוטל פסק הדין על המבקש להראות מהי הסיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק הדין ומה הם סיכויי הצלחתו, אם יבוטל פסק הדין, כאשר  עפ"י ההלכה הפסוקה יש לייחס משקל רב יותר לסיכויי ההצלחה של הנתבע.ב

באשר לסיבת המחדל, נקבע בע"א 32/83, בר"ע 301/81  אפל נ' קפח,  פ"ד לז (3) 431, 439-440 כי אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת. לעומת זאת, אם יתברר שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

11.              במקרה שבפניי, אכן נטענה טענה בעלמא אודות נסיבות אי הגשת כתב ההגנה. נציג המבקשת טען בתצהיר שתמך בבקשה כי במהלך חודש אפריל התחלפה ההנהלה במבקשת וכתוצאה מכך ועקב טעות משרדית לא הגישה כתב הגנה. טען ולא פרש. לשאלת בית המשפט הבהיר המצהיר (בעמ' 3 לפרוטוקול, ש: 28-30), כי המבקשת נוהלה ע"י חברת נכסי אריאל שהתחלפה בחברת נתון ובהתאם לכך התחלף מנהל.

ב"כ המשיבים הפנה בתגובתו לכך שהוא ניסה להמציא את כתב התביעה לב"כ המבקשת הנוכחי, אולם ב"כ המבקשת סרב לקבל המסמכים בטענה כי אינו מייצג את המבקשת וזאת למרות העובדה שההידברות והתכתובת שקדמו לבקשה נוהלו באמצעות ב"כ המבקשת. ב"כ המשיבים טען כי מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב ושבעקבותה נדרש להמציא את המסמכים ישירות למבקשת ומשארעה התקלה אין למבקשת להלין אלא על עצמה.