החלטה בתיק בשא 165779/07 - פסקדין

עניינו של הליך זה הוא בבדיקת גבולות יכולתו של מבוטח לתבוע את המבטחת שלו לשלם לו תגמולי ביטוח בפרוצידורה של "סדר דין מקוצר".  השאלה המשפטית, שהתשובה עליה תכריע את גורל בקשת הנתבעת למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", היא השאלה, האם יש בממצאי השמאות שבוצעה ע"י שמאי מטעם הנתבעת המבטחת משום "סכום קצוב", שקיומו הינו אחד מהתנאים שבתקנה 202 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 לכשרותה של תביעה להתברר כתביעה בסד"מ.

ההליכים וטענות הצדדים :

ביום 17.4.07 התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 656,607 ש"ח. התובע מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח "מבצר לבתי עסק", ומכוח פוליסה זו תובע התובע מהנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בסך 656,607 ש"ח בגין "מקרה ביטוח" כמובן הביטוי בפוליסה, כאשר עובדות המקרה הנטענות הן של שריפה שפרצה ביום 14.10.06 בבית העסק המבוטח וכילתה את מלוא תכולת בית העסק וכן גרמה נזקים למבנה בית העסק. התובע העמיד את סכום תביעתו ע"ס 656,607 ש"ח על יסוד ממצאי שמאי, שאותו מינתה הנתבעת לבדוק ולשום את הנזק במקרה הביטוח ושהכין מסמך שבו נקב בסכום נזק כולל של 631,607 ש"ח, כאשר לסכום זה מתווספת ריבית מיוחדת, ע"פ סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981.

לכתב התביעה צורפו שני מסמכים: הרשימה או התוספת הנספחות לפוליסה, וכן דף הכתוב בכתב יד והנושא תאריך 19.11.06 ובו כתובים נתונים שונים ע"י השמאי יוסף קוזי, שבדק ושם את נזקי השריפה הנ"ל מטעמה של הנתבעת.

כבר כאן אעיר מס' הערות לגבי שני המסמכים הללו שצורפו לכתב התביעה :

1. לגבי התוספת לפוליסה: לא צורף ע"י מי מהצדדים מסמך התנאים הכלליים של הפוליסה, שמטענות הצדדים עולה שקיומה ותנאיה אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, ולדבר עשויה להיות רלוונטיות, בשים לב לאבחנה הביטוחית בין ערכי "כינון" לבין ערכי "שיפוי" עליה מבססת הנתבעת את בקשתה שבנדון, וכן בשים לב לפרוצידורת שומת נזקים במקרה ביטוח ולמעמדו של השמאי במשולש היחסים מבטח-שמאי-מבוטח, שגם הם עניינים הצריכים להכרעה בבקשה שבנדון. צריך לאמר, כי איש מהצדדים לא התייחס להיעדרם של התנאים הכלליים מכתבי הטענות.
2. לגבי מסמך השמאי: מדובר במסמך, שע"פ צורתו ותוכנו, אינו חוות דעת שמאי רגילה ומקובלת. המסמך מחזיק עמוד אחד בלבד, כתוב בכתב יד בלתי קריא ובקיצור ובלקוניות רבים, ולא ברור מהמסמך עבור מי הוא מיועד והאם מדובר במעין טיוטה או תמצית של מסמך מסודר ומפורט יותר, שקיים או לא קיים. הבהרות חלקיות לגבי מסמך זה סופקו ע"י הנתבעת דווקא, בתצהיר השמאי שצורף לבקשה שבנדון.  בתצהירו, מסביר השמאי כי הוא בדק את נזקי השריפה הנ"ל מטעם הנתבעת וכי במסמך המדובר הוא העריך את הנזקים, שאת סכומם ציין במסמך, בערכי כינון בלבד, ולא בערכי שיפוי. גם בתצהירו זה מקצר מאוד השמאי בדבריו, ולא מבאר המונחים המקצועיים הנ"ל בהם הוא משתמש, לא קושר בין ממצאיו הנ"ל לבין תנאי הפוליסה, לא מבהיר אם הוציא תחת ידו מסמכים או חוות דעת נוספים וגם לא מפרט לגבי ממצאי בדיקתו השמאית ולגבי הפעולות אותן ביצע, מן הסתם, מול התובע והנתבעת גם יחד.

ביום 14.6.07 הנתבעת הגישה בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", בנימוק לפיו התביעה אינה ראויה להתברר בסד"מ מאחר שאינה תביעה לסכום קצוב שאינו זקוק לשומה או להערכה, וכן בקשה נפרדת למתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן עד למתן החלטה בבקשה למחיקת הכותרת.

ביום 5.7.07 הוריתי לב"כ הנתבעת למסור עותק משתי הבקשות הנ"ל וכן החלטתי זו מאותו היום לידי ב"כ התובע, לתגובתה על בקשת הנתבעת למחיקת הכותרת בתוך 20 יום מהמסירה. עוד החלטתי בהחלטתי זו על מתן ארכה לנתבעת להגשת בר"ל תוך 20 יום לאחר יום מתן ההחלטה בבקשה למחיקת הכותרת.

ביום 16.7.07 הגישה ב"כ התובע את תגובתה, הן לבקשה למחיקת כותרת והן לבקשה למתן ארכה כאמור. בתגובה המפורטת שהוגשה מתנגד התובע לבקשה, ומפנה לפסיקה ולספרות רלוונטיות, התומכות לדבריו בטענתו, לפיה ממצאי שמאות שנערכת מטעם מבטחת מהווים "סכום קצוב" במובן שבתקנה 202 (1) לתקנות סד"א.

ביום 22.7.07 הוריתי לב"כ התובע למסור עותק מהתגובה וכן החלטתי זו מאותו היום לידי ב"כ הנתבעת, לתגובתו על התגובה בתוך 20 יום מהמסירה. ציינתי בהחלטתי, כי, לאחר קבלת התגובה לתגובה, תינתן החלטתי הסופית.

ביום 25.7.07 הגיש ב"כ הנתבעת את תגובתו לתגובת התובע, ובתגובתו זו עומדת הנתבעת על בקשתה למחיקת הכותרת, ומדגישה את החסר לטעמה בתגובת התובע: היעדר כל התייחסות של התובע לטענת הנתבעת כי הסכומים הנתבעים בתביעה מקורם בערכי שיפוי, ולא בערכי כינון, ותביעה בערכי שיפוי אינה תביעה לסכום קצוב, שכן שיפוי משמעו גם הפחתת בלאי, המצריך שומה והערכה נפרדות, שלא בוצעו.

בטרם ייחתם פרק זה המציג את ההליכים הנידונים, אני מוצא לנכון לקבוע, כי יש למחוק את התובע 2 מכתב התביעה. מדובר, אליבא דתובע עצמו (בסעיף 1 לכתב התביעה), בגוף חסר כל אישיות משפטית, ומשכך, לא היה מקום מלכתחילה לצרפו לכתב התביעה, גם לא משיקולי זהירות, כלשון התובע. כעת, לאחר הגשת כתבי הטענות מטעם הנתבעת, ברור גם שאין כל פלוגתא לגבי זהות המבוטח, ולכן נראה שגם טעמם של שיקולי הזהירות התפוגג. בשל כך, החלטתי זו מתייחסת לתובע אחד בלבד, הוא התובע 1.

ועוד נושא אחד אחרון בטרם אעבור לפרק הבא: נושא מתן הארכה לנתבעת להגשת בר"ל לאחר מתן החלטה בבקשתה למחיקת הכותרת. ב"כ התובע התייחסה לנושא זה באריכות בתגובתה, הגם שבהחלטתי הנ"ל מיום 5.7.07 כבר אישרתי מתן ארכה כזו ואף לא ביקשתי תגובה של התובע לבקשה זו למתן ארכה, ולכן לא היה מקום להתייחסות כזו מצד התובע, שרשאי היה כמובן להשיג על החלטתי בדרכים המקובלות. בשל העובדה שכבר החלטתי בנושא זה וגם לאור התוצאה הסופית שבהחלטתי זו מהיום, נראה שהדיון בנושא מתייתר ואינו נחוץ עוד. למעלה מן הצורך, אומר כי, אכן, בהחלטות החדשות שניתנו השנה ע"י בית המשפט העליון ושאל אחת מהן מפנה ב"כ התובע יש כדי לשנות מן הפרקטיקה שנהגה עד היום בכל הנוגע לשאלת הפיצול שבין הגשת כתב טענות עיקרי (בר"ל, כתב הגנה, המרצת פתיחה, וכו') לבין הגשת בקשות בטענות מקדמיות כלשהן (מחיקת כותרת, מחיקה על הסף, המצאת מסמכים, וכו'), וזאת גם אם קיים ספק בשאלה האם אותן החלטות מהוות, באופן תורתי, "תקדים מחייב" אם לאו, ובעיקר, בכל הכבוד, נוכח כוח הגיונן ומעשיותן של ההחלטות (ראו: רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג, ואח', וכן רע"א 9030/04 אירופה ישראל נ' גדיש, פורסמו באתר "נבו"). יחד עם זאת, גם ע"פ אותן החלטות, לבית המשפט בערכאה הדיונית קיים תמיד שיקול דעת בשאלת מתן הארכה, ואי-מתן ארכה לא נעשה, ולא צריך שייעשה, באופן אוטומטי וגורף. אחד השיקולים שהינחו אותי במתן ארכה לנתבעת כאן הוא הערכתי הראשונית, כי  קיים ספק של ממש, באופן לכאורי, אם התביעה אכן ראויה להתברר בסד"מ, וכאשר קיים ספק כזה, יש לשקול היטב אם לתת לתובע יתרון דיוני לא מבוטל בכך שהנתבע ייאולץ לפרוש ולפרט את כל הגנתו בתצהיר, ולהיחקר על תצהיר זה.

דיון ומסקנות :

לגבי שאלת כשרותה של תביעה מבוטח נגד מבטחתו לתגמולי ביטוח להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר נפסקה הלכה מחייבת בבית המשפט העליון, ב ע"א 543/86 כלל נ' כלפון, פ"ד מב (3) 339, ואח"כ ובעקבותיו ב ע"א 410/88 רותם נ' כוכב בע"מ, פ"ד מג (4) 761, ולפיה תביעת מבוטח כזו תהיה כשרה להתברר כתביעה בסד"מ רק כאשר פוליסת הביטוח, שמכוחה תובעים, נוקבת בסכום שווי מוסכם ומוערך של הרכוש המבוטח.

הלכה זו סותמת, לכאורה, את הגולל על עמדת התובע, שאינו טוען כי הפוליסה אותה הוציאה לו הנתבעת היא ממין הפוליסה, שעל פי ההלכה הנ"ל מאפשרת לו לתבוע את הנתבעת המבטחת בסד"מ. לכאורה אמרנו, משום שיש לבחון גם את הגיונה של ההלכה הנ"ל, ולראות, שמא, על בסיסו של הגיון זה, קיימים גם סוגים אחרים של תביעות מבוטחים הכשרים להתברר בסד"מ. נראה, כי הגיונה של ההלכה הוא בכך, שכאשר אין בנמצא שווי רכוש מוערך ומוסכם ע"י שני הצדדים, כי אז מלאכת השמאות תצטרך להיעשות ע"י בית המשפט ובמקרה כזה לא ניתן לאמר שקיים סכום "קצוב" שחישובו נעשה באופן אריתמטי פשוט. מכאן, שגם כאשר מונחים בפני בית המשפט נתונים אודות שווי מוערך ומוסכם של הרכוש המבוטח שבגינו תובעים - ומקורם של נתונים אלו אינו בגוף הפוליסה כי אם בשמאות שנערכה בעקבות מקרה הביטוח מטעם המבטחת, כמו במקרה שלנו - מונח לפני בית המשפט, למעשה, סכום קצוב, אותו ניתן לתבוע בסד"מ.

ואכן, כפי שגם ב"כ התובע מפרטת בתגובתה,  בית המשפט המחוזי בת"א, בהחלטה שיתכן שאינה מוכרת מספיק לציבור המבוטחים, הלך בעקבות דברים שנכתבו בספרו של ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי" וקבע, כי מבוטח רשאי לתבוע את מבטחתו לתגמולי ביטוח בסדר דין מקוצר, גם על יסוד ממצאי שמאות שנערכו מטעם המבטחת לאחר קרות מקרה הביטוח (ולאו דווקא בעת עשיית הפוליסה), וזאת אפילו אם הממצאים אינם בידי המבוטח בעת הגשת התביעה ואפילו אם המבטחת מסרבת לחשוף את הממצאים הללו (ראו: החלטה מיום 22.7.99 ב בש"א 106635/98, ת"א 2426/98 הדר נ' ג. הראל. פורסם באתר "נבו"). יוער, כי משרדי עוה"ד של התובע והנתבעת דכאן, יצגו את הצדדים גם בתביעה שבה ניתנה ההחלטה הנ"ל בת"א 2426/98.

נראה, כי גם הנתבעת, בעמדה אותה נקטה בבקשתה למחיקת הכותרת, מכירה, למעשה, בתוקפה של ההלכה הנ"ל שנפסקה בת"א 2426/98, אך מבקשת לסייג את חלותה על המקרה שלנו על יסוד הטענה, לפיה ממצאי השמאות במקרה שלנו לא מסייעים לתובע, בשל כך שהם נוקבים בערכי כינון, להבדיל מערכי שיפוי, ומאחר שהתובע לא הוכיח בפני הנתבעת את כינון הנזק, השומה כולה כלל אינה רלוונטית ועל התובע לתבוע את הנזק שנגרם לו בערכי שיפוי בלבד (מה שיצריך שומה נפרדת גם של בלאי של הפריטים שניזוקו, ושומה כזו אינה בנמצא ולפיכך אין בפני בית המשפט "סכום קצוב").