החלטה בתיק בשא 16573/04 - פסקדין

1.       בפני בקשה, בש"א 16573/04, להלן: "הבקשה", למתן צו מניעה זמני נגד המשיבה מס' 1, להלן: "המדינה", האוסר עליה בעצמה ו/או על כל אלה הפועלים בשמה ו/או מכוחה, לבצע כל פעולת דיספוזיציה ו/או למכור ו/או להחכיר ו/או להשכיר ו/או להעביר ו/או לעשות כל פעולה אחרת עם צד ג' ביחס לחלקת קרקע בשטח של 32 דונם בחלקה 43 תת חלקה 2 גוש 18664, להלן: "החלקה", כמסומן בתשריט החלוקה, נספח א' לבקשה, להלן: "התשריט", עד להכרעה בת.א. 269/03, ללא הפקדת ערבות כלשהי. הבקשה הוגשה ביום 7.11.04, במסגרת ת.א 269/03 ו-ת.א. 343/03, שהדיון בהן אוחד, להלן: " התובענות".

המבקשת מס' 1 היא אלמנתו של המנוח שרב ולרי מ. שנפטר ביום 14.10.97, להלן: " המנוח" ואחת מיורשותיו. המבקשת מס' 2 היא בתו של המנוח ואחת מיורשותיו והמבקשים מס' 3 ו-4 הם קטינים, ילדיו של המנוח, להלן, התובעים באמצעות המבקשת מס' 2, אמם ואפוטרופסיתם הטבעית. כולם יחד יכונו להלן: " המבקשים".

המשיבים מס' 2 ו-3, להלן: "שאהין", מכרו את זכויותיהם נשוא תביעה זו למבקשת מס' 1 ולמנוח. המשיב מס' 4 , רשם המקרקעין בנצרת, הינו משיב פורמלי.

2.       לטענת המבקשים, לאחר מו"מ ארוך, הושג הסדר פשרה בין המבקשים לבין המדינה, אליו צורפו גם שאהין, ואשר הוגש לביהמ"ש המחוזי בנצרת למתן תוקף של פסק-דין, להלן: "הסדר הפשרה". להסדר הפשרה צורף התשריט המתאר את הקרקע אשר המדינה התחייבה להעביר על שם המבקשים ולרושמה על שמם.

עוד טענה המבקשת כי עם חתימת הסדר הפשרה, "התעוררו" לפתע שאהין והגישו כתב הגנה, בגינו גם הועבר התיק לביהמ"ש המחוזי בחיפה, וקיבל מספר 343/03. במקביל הגישו שאהין תביעה נגד המדינה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, ת.א. 269/03. כאמור, הדיון בשני התיקים אוחד, בהתאם להחלטת כב' הנשיא מיום 26.5.03.

לבקשה לא צורף תצהיר מאחר, כך לטענת ב"כ המבקשים, כל העובדות עולות מכתבי הטענות והמסמכים שבתיק ביהמ"ש. ב"כ המבקשים צירף לבקשה העתק מעתירתו בבקשה בש"א 13944/03 וביקש להסתמך על טיעוניו ונימוקיו שם כחלק בלתי נפרד מהבקשה.

3.       בתאריך 16.12.03 הגישו המבקשים בש"א 13944/03 במסגרת ת.א. 269/03 ועתרו למתן הסעדים הבאים:

1)       למחוק את כתב תביעתם של שאהין, התובעים בת.א. 269/03 "ו/או" לדחות על הסף את התובענה ב ת.א. 269/03.

2)       למחוק את כתב הגנתם של שאהין, הנתבעים בת.א. 343/03. 

3)       לאשר את הסדר הפשרה שנערך ונחתם בין המבקשים לבין המדינה ובין שאהין וליתן לו תוקף של פסק דין.

על מנת להבטיח את קיומו של הסדר הפשרה והעברת החלקה לידי המבקשים, במקרה של הכרעה לטובתם, הוגשה הבקשה שבפני למתן צו המניעה הזמני.

לטענת המבקשים, למדינה לא ייגרם שום נזק כתוצאה ממתן הסעד הזמני, שהרי החלקה בה מדובר לא רק הובטחה למבקשים, אלא נחתם לגביה הסדר פשרה כדת וכדין.

4.       ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשה. ב"כ שאהין הגיש ביום 23.11.04 תגובה אחת לשתי הבקשות: לבש"א 16573/04 ול-בש"א 13944/03 אך מעיון בנימוקי התגובה עולה כי הוא התייחסה רק לבש"א 16573/04 וביקש לדחות אותה. ב"כ המדינה לא הגישה תשובתה לבקשה. במסגרת בש"א 13944/03 הגישו ב"כ המבקשים וב"כ שאהין סיכומים בכתב. לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בכתב, שהוגשו במסגרת 13944/03, אסקור להלן את טענות ב"כ שאהין בתגובה לבקשה זו. החלטה זו מתייחסת לבקשה שבפני, היא הבקשה לצו המניעה הזמני ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

1)        אי צירוף תצהיר

הבקשה נסמכת על טענות עובדתיות שקריות, ולכל הפחות, שנויות במחלוקת; כך למשל הטענה בעניין ייצוג שאהין ע"י עו"ד וקים וסמכותו לחתום בשמם על הסדר הפשרה. הבקשה נסמכת על אותו מסמך, הוא הסדר הפשרה, כאשר המבקשים לא הוכיחו כלל ששאהין הם צד לו. מכאן מסקנתו של ב"כ שאהין כי בהיעדר תצהיר לאימות העובדות, נותרה הבקשה "תלויה באוויר" ועל כן יש לדחותה על הסף.

2)        העדר תשתית ראייתית למתן צו

המבקשים לא הציבו שום תשתית ראייתית המצדיקה מתן צו מניעה זמני ולא התקיימו התנאים הדרושים למתן סעד שכן אין כל דחיפות להיעתר לבקשה; המבקשים לא הוכיחו זכות בחלקה ולא צירפו נסח רישום של המקרקעין; החלקה רשומה, " ככל הנראה", על שם המדינה; שאהין אינם טוענים לשום זכות במקרקעין; מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים; המבקשים הגישו את הבקשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים והעלימו עובדות מבית המשפט: חתימתו של עו"ד וקים הייתה על תנאי והוא הודיע להם מראש שחתימתו על הסדר הפשרה הנטען כפופה להסכמת שאהין וחתימתם על ייפוי כוח.

3)        שיהוי, חוסר נקיון כפיים והעדר תום לב

בקשת המבקשים לוקה בשיהוי, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים; השיהוי עצמו בהגשת הבקשה מלמד על כך שמדובר בבקשה נטולת יסוד, ומחייב, כשלעצמו, דחייתה. הסדר הפשרה הנטען אינו נושא תאריך ועצם השארתו ללא תאריך, כאשר שלושה עורכי דין חתומים עליו, מצביע על פגמים חמורים בו. הנייר הנושא כותרת "הסכם פשרה" נחתם לפני הישיבה שהתקיימה בבית המשפט המחוזי בנצרת, דהיינו, לפני 11.3.2003, בעוד בקשה זו הוגשה ביום 7.11.04, אחרי 9 חודשים. המסקנה היא, אפוא, כי אי ציון תאריך על הסדר הפשרה והשיהוי בהגשת הבקשה תקופה כה ארוכה, מעידים על חוסר תום לב ועל ניצול ציני של שאהין, שהם אנשים פשוטים שלא מתמצאים בסוגיות משפטיות.