החלטה בתיק בשא 165419/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התקיים היום במעמד הצדדים, וזאת במסגרת בקשת המבקשת להאריך את המועד לצורך הגשת כתב התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 30,000 ש"ח, זמן פירעון 30/01/05.

המבקשת הגישה את בקשותיה בצירוף תצהיר ובתצהירה נטען, בין השאר, כי יש להאריך את המועד להגשת כתב ההתנגדות לביצוע השטר מאחר שלא הגיע לידיה טופס האזהרה, מדובר בהלוואה חוץ בנקאית אשר מחייבת צירוף הסכם ופרטים נוספים לבקשה לביצוע השטר, וכן נטען לעניין זה כי לנוכח מצבה הנפשי והבריאותי הקשה, לא יכולה הייתה המבקשת להגיש את כתב ההתנגדות במועד. לגופו של עניין, נטען על ידי המבקשת כי פעם אחת היא הסכימה לחתום כערבה עבור הלוואה בסך 5,000 ש"ח, הלוואה עבור חברה דאז, מר יניב, אולם מר אייל מטעם המשיבה לא הסכים לקבל אותה כערבה עבור 5,000 ש"ח ועל כן תמוה כיצד הסכים לאפשר לה לחתום על שטר חוב בגובה 30,000 ש"ח.

המבקשת הוסיפה והצהירה בתצהירה הנ"ל כי מנהל המשיבה אמר לה בצורה מפורשת כי היא חותמת רק ליתר ביטחון, כאשר קיימת ערבה עיקרית להלוואה - אותה מירי, ידידה של מר יניב אשר נכחה באותו מעמד.

המבקשת טוענת טענת הטעייה, בסוברה כי אותה מירי חתומה אף היא כערבה על גבי השטר אולם בפועל התברר לה כי היא חתמה על השטר לבדה.

המבקשת הוסיפה והצהירה כי אולצה לחתום על השטר מאחר ולו לא היתה חותמת אמרו לה שחברה דוד לא יקבל את ההלוואה וכן הוסיפה ואמרו לה שהחתימה שלה פורמלית בלבד.

המבקשת נחקרה במסגרת חקירה נגדית על תצהירה ובמהלכה העידה, בין השאר, כי היא לוותה את חברה דאז דוד למשרדו של אייל מנהל המשיבה על מנת שיקבל הלוואה ומאחר והוא נוטה לחתום על הסכמים מבלי לקרוא אותם קודם לכן. המבקשת נשאלה האם היא זכרה מה שנאמר במהלך הפגישה הראשונה והיא השיבה כי היא לא זוכרת דבר. בהתייחס לפגישה השנייה המבקשת העידה כי היא יודעת שראתה ברשומים כי דובר בהלוואה בגובה 22,500 ש"ח אם כי היא לא ספרה את הכסף. לבסוף המבקשת העידה כי היא אכן נגשה לחקירת יכולת במסגרת תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה עוד במהלך חודש פברואר אולם הוסיפה כי לא ידעה אז שהיא אמורה להגיש כתב התנגדות לביצוע שטר. 

ב"כ המבקשת סיכם את טענותיו בתום הדיון תוך שהוא חוזר על טענות המבקשת כמפורט בתצהירה הנ"ל.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי יש לדחות את הבקשה מאחר והוגשה שלא במועד. בנוסף לכך נטען כי אין בפנינו טעם מיוחד להארכת המועד כאשר המבקשת הסתירה את העובדה שידעה על קיומו של תיק ההוצל"פ בעת שנחקרה במסגרת הליך של חקירת יכולת. בהתייחס לטענת המבקשת בדבר היותה במצב רפואי קשה נטען כי מדובר בטענה כללית אשר איננה מפורטת דיה ולא ברור כיצד יכלה להגיש בקשה לכב' ראש ההוצל"פ בענין חקירה יכולת אולם לא יכלה להגיש כתב התנגדות לביצוע שטר. עוד נטען שאין לקבל את טענת המבקשת לפיה היא לא ידעה על מה היא חותמת שכן אף ליוותה את חברה דוד על מנת לסייע לו במו"מ עם אייל מטעם המשיבה. לבסוף נטען כי באם ישקול בית המשפט ליתן למבקשת רשות להתגונן יש להתנות זאת בהפקדת מלואה סכום התביעה. לענין הסכם ההלוואה נטען כי מדובר בשטר החתום על ידי המבקשת ולא בהסכם הלוואה. 

דיון

המבקשת תיארה בתצהירה כי היא סובלת מבעיות נפשיות ורפואיות קשות אולם טענה זו איננה מפורטת במידה הראויה על מנת להוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשת כתב ההתנגדות לביצוע השטר. ניתן לראות כי המבקשת הגישה בעבר כתבי טענות לכב' ראש ההוצל"פ לקראת חקירת יכולת ולא ברור מדוע לא יכלה להגיש כתב ההתנגדות במועד. על כן הנני דוחה את הטענה לפיה לא יכלה להגיש את כתב ההתנגדות במועד מפאת מצבה הנפשי והרפואי.

המבקשת איננה מציינת גם מתי פנתה ללשכת הסיוע המשפטי ועל כן, כאמור אין לקבוע כי מצבה הרפואי והנפשי מנע ממנה לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט.  המבקשת טענה כי מעולם לא הגיע לידיה טופס האזהרה אולם עלה מהחקירה כי אכן ידעה זמן מה קודם לכן כי תיק ההוצל"פ נפתח כנגדה.

יצוין לענין זה, כי ב"כ המשיבה לא טרח להציג במהלך הדיון העתק מאישור המסירה של האזהרה ועל כן אין לקבוע כי בוצעה מסירה של ההזמנה לידי המבקשת כדין. המבקשת אכן ידעה זמן מה קודם לכן על הליכי ההוצאה לפועל ועל התיק אשר נפתח כנגדה. יחד עם זאת במקרה דנו יחול מבחן המסירה ולא מבחן הידיעה והנני מפנה לענין זה לפס"ד לאופר הידוע.

המבקשת טענה כי מדובר בהלוואת חוץ בנקאית ומכאן היה על המבקשת לצרף הסכם הלוואה בכתב לבקשה לביצוע השטר. המבקשת הצהירה כי  "למיטב ידיעתה המשיבה הינה חברה אשר עיקר עיסוקה הינן מתן הלוואות". מעבר לכך אין כל התייחסות לסכומי ההלוואה, שיעורי הריבית כאשר מהחקירה אנו למדים כי הועברו סך של 22,500 ש"ח לכל הפחות למירי הידידה של דוד שהיה חברה של המבקשת. 

ב"כ המשיבה טען כי לא מדובר כאן בהסכם הלוואה אלא בשטר חוב.

על פי העובדות שבפנינו אין חולק כי הלווה היה מר יניב כאשר הכסף הגיע לידי ידידתו "מירי" וכאשר המבקשת חתמה על גבי השטר על מנת לאפשר לחברה לקבל את ההלוואה בתור ערבה.

סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן - "החוק") קובע כי "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב".

אמנם נקבע בסעיף  8 לחוק, בס"ק (א) כי "הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה לפי הענין", כאשר המבקשת איננה הלווה במקרה דנן, אולם בסעיף 12 לחוק הנ"ל נקבע כי "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה". מכאן שגם במקרה דנן היה על המשיבה לצרף העתק של הסכם ההלוואה לבקשה לביצוע השטר הגם שהמבקשת אינה הלווה בפועל אלא ערבה לחוב נשוא ההלוואה. 

לאור האמור לעיל, די בהעדר צירוף הסכם הלוואה בכתב על מנת ליתן למבקשת רשות להתגונן. בנוסף לכך מדובר בשטר חוב להבדיל משיק אשר ניתן מראש על סכום מדויק והמשיבה לא הצליחה לבסס במהלך החקירה הנגדית כיצד הגיעה לסכום המלא שנקוב בשטר שנתבע בפועל.

אין בית משפט זה מקבל את טענת המבקשת לפיה לא הבינה את שעשתה בעת שחתמה על גבי השטר. היא לוותה את חברה אשר נטל את ההלוואה על מנת לשמור על האינטרסים שלו, השתתפה במו"מ מול אייל מטעם המשיבה, הייתה במשרדו לפחות פעמיים והעידה כי בהעדר חתימתה לא היו מאשרים את ההלוואה.

על כן הנני מאריך את המועד להגשת כתב ההתנגדות לביצוע השטר וכן נותן למבקשת רשות להתגונן אולם לא מהטעם שלא ידעה על מה היא כותבת כנ"ל. הוצאות הבקשה תפסקנה בהתאם לתוצאות בתובענה.