החלטה בתיק בשא 164965/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתנהל במעמד הצדדים בעקבות בקשה שהגישה המבקשת לדחייה על הסף של תביעה בסך 23,686 ש"ח שהגישה נגדה המשיבה בגין השבת כספי ארנונה.

בכתב התביעה שהגישה המשיבה נטען כי החל משנת 1990 ועד לשנת 2005 ערכה המבקשת מדידות של נכס שמחזיקה המשיבה ברח' אילת 18 בת"א, ובכולם נמצא כי שטחו לצורכי ארנונה הינו 55 מ"ר, כאשר במדידה נוספת שביצעה המבקשת ביום 14/3/05, עלה שגודל הנכס הינו 47 מ"ר בלבד. לפיכך, נטען כי המבקשת התרשלה בביצוע המדידות, ולחילופין, שהנה מחויבת להשיב את הארנונה שנגבתה ביתר תוך עשיית עושר שלא במשפט.

המבקשת הגישה כתב הגנה ובקשה לדחייה על הסף. במסגרת כתב ההגנה נטען, בין היתר, כי אין מצבו ושטחו של הנכס היום דומה למצבו בעבר, שכן השינויים המבניים שנעשו בו על מנת להתאימו לצורכי מגורים הובילו להקטנת שטחו.   

במסגרת הבקשה לדחייה על הסף טענה המבקשת שהמשיבה מושתקת מלטעון טענות נגד השומה בשל כך שלא פנתה למבקשת במהלך כל השנים, ולא הגישה השגות ועררים על שומות הארנונה. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף גם מחמת התיישנות, לפחות בכל הנוגע לתקופה שקדמה לשנת 1998. בהמשך קיימת התייחסות לכך שחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע מסלול ייחודי לדיון במחלוקות בעניין חיוב ארנונה, וכן הפנייה לפסיקה לפיה בית המשפט לא יזקק לטענות בנושאים אשר נזכרים בסעיף 3 לחוק הנ"ל, אלא אם מדובר בנושאים עקרוניים בעלי חשיבות ציבורית.

המשיבה הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה ולבקשה לדחייה על הסף, בו הפנתה לפסיקה לפיה לכאורה קיימת אפשרות להשיג על חוב הארנונה בדרך של תביעה רגילה, על אף ייחוד הסמכות למנהל הארנונה, כאשר הדיון בפני בית המשפט הרגיל כולל טענה של התרשלות הרשות המקומית. כמו-כן נטען שלא חלה התיישנות, היות שעילת התביעה התגלתה למשיבה רק בשנת 2005, משביצעה בדיקה מטעמה אותה אישרה המבקשת. בהמשך הוכחשו טענות המבקשת בדבר אי תיאום מועדי ביקור בנכס וצמצום שטחו של הנכס כתוצאה משינוי ייעוד. המשיבה מצטטת בהרחבה מספרו של פרופ' פרידמן דיני עשיית עושר שלא במשפט (מהדורה שנייה, 1998) לפיו מן הראוי להכיר בזכות להשבת תשלומי מס שנגבה ביתר בצורה רחבה, מפני שאזרח המקבל דרישת תשלום מן השלטון רשאי להניח כי הדרישה מבוססת על אדני החוק.  

במהלך הדיון טען ב"כ התובעת כי בערר שהוגש מטעמו הוחלט שהסוגיה נדחית, והוסיף שלא היה טעם בפתיחת הליכים נוספים מול הנתבעת, שכן על פי טענתה של הנתבעת, אין לה סמכות לדון בהשגה שמוגשת לגבי שנים קודמות. ב"כ הנתבעת מצידו הפנה לאמור בבקשה לדחייה על הסף והדגישה שהתובעת ישבה לאורך כל השנים בחיבוק ידיים, כאשר המדידה הנוספת בוצעה ביוזמתה של הנתבעת במסגרת הבקשה לשינוי ייעוד. כמן-כן נטען שהתביעה הוגשה רק בשל ניסיונה של התובעת להקטין את חובות הארנונה שנדרשה לשלם.

דיון

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין הבקשה לדחייה על הסף להתקבל מן הנימוקים המפורטים להלן.

ההליך הנכון והראוי להשגה על חובות ארנונה נקבע כאמור בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: " חוק הערר"). סעיף 3 לחוק הערר קובע כדלקמן:

" (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

...

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו. "

סעיף 6 לחוק הערר קובע כי:

" (א) הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר.

(ב) על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לענינים מינהליים; "

במהלך הדיון הודה ב"כ התובעת כי ההשגה והערר שהוגשו לגבי חוב הארנונה נשוא התביעה דנן נדחו, וטען שלא היה טעם לנהל הליכים נוספים מול העירייה. אולם משנדחה הערר שהגישה התובעת, פתוחה הייתה בפניה האפשרות להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, כאמור בסעיף 6(ב) הנ"ל, ומשלא עשתה כן ואף לא הציעה כל צידוק למחדלה, אין היא יכולה עוד להיזקק להליכי תביעה רגילים.

בעניין זה קבע כב' השופט אור, תוך הסתמכות על פסיקה קודמת בנושא זה, בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1), 793, בעמ' 825-826:

"הלכה היא, שמקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה וערעור על החבות במס יש לילך בדרך אותה קבע, ואין להעתר להליכים הבאים לעקוף הליכים אלה ... בעניננו נקבע מסלול לדיון בטענות מסוימות כנגד חיוב בארנונה כללית על ידי רשויות מקומיות, ובכל הנוגע לטענות אלה, אין כל עילה שנתערב ונכריע בהן, כשקיים פורום אשר נקבע על ידי המחוקק לדון בהם. "

הלכות ברוח דומה, לפיהן הסדרים מיוחדים שנקבעו בחקיקה ממצים וחוסמים את דרכי התקיפה הכלליות להם נזקקו נישומים עובר לקביעתו של הסדר מיוחד, נפסקו גם בע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד  מו(4), בעמ' 779-780, ע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, ואף יושמו על-ידי בתי המשפט המחוזיים בר"ע 2676/03 (ת"א) עיריית אור יהודה נ' הגרעין בע"מ, דינים מחוזי, כרך לה(2) 419, ה"פ 11/93 עיריית אשדוד נ' מפעלי רכב אשדוד בע"מ, דינים מחוזי, כרך א', 895 ואח'.

אמנם ב"כ התובעת הפנה במסגרת כתב התשובה לפסיקה לפיה אין בחוק הערר הוראה החוסמת הגשת תביעה רגילה בגין חיובי ארנונה, כאשר הדיון בבית המשפט הרגיל כולל בין היתר טענה של התרשלות הרשות המקומית, אולם עיון בפסיקה הנ"ל מעלה שניתנה בנסיבות שונות מאלה של המקרה דנן.