החלטה בתיק בשא 164949/08 - פסקדין

בפני בקשה למתן פסק דין המקבל את התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין.

1.רקע עובדתי

בתאריך 21.6.98 נפגעו מר חסן פאדל, הגב' חסן סוהא וילדיהם בתאונת דרכים בה היו מעורבים שלושה כלי רכב המבוטחים על ידי התובעת והנתבעות.

מר חסן פאדל הגיש תביעה בגין נזקיו לבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1214/98 (להלן:" תביעת פאדל").  הגב' חסן סוהא הגישה אף היא תביעתה לבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א 1329/04 (להלן:" תביעת סוהא"). הילדים הגישו תביעתם לבית משפט השלום בנצרת בת.א. 5765/01 (להלן:" תביעת הילדים").

בתביעת פאדל, התובעת והנתבעות דנן הגיעו להסדר פשרה לפיו ישלמו במשותף למר חסן פאדל סך של 531,006 ש"ח כמימון ביניים וכי בינן לבין עצמן תמשכנה להתדיין בשאלת החבות בין בבית המשפט ובין מחוצה לו. כמו כן הוסכם,כי בהתאם להכרעה סופית בשאלה זו, ישיב הצד עליו תוטל החבות לצד האחר ו/או מי מהן שתופטרנה מהחבות את הסכומים ששולמו על ידן בתוספת הפרשי הצמדה. ביום 12.3.03, הסדר זה אושר וניתן לו תוקף של פסק דין,ע"י כב' סגן הנשיא גדעון גינת,שסיים למעשה את ההתדיינות באותו התיק.

בתביעת סוהא, המשיך בית המשפט המחוזי,כב' הש' ר' ג'רג'ורה, ודן בשאלת החבות והנזק.נושא הנזק הוכרע בפשרה מיום 15.12.05 ובתאריך  8.1.06,קבע ביהמ"ש המחוזי  כי התובעת דנן אינה חבה .לפיכך הוגשה התובענה דנן שנועדה לכפות על הנתבעות  לשלם לתובעת דנן את סכום הכסף ששילמה זו בתביעת פאדל בסך של 177,002 ש"ח מכח הסכם הפשרה עליו חתמו באותה תובענה.

כאן המקום לציין,כי הנתבעות ערערו על פסק דינו של הש' ג'רג'ורה  בתביעת סוהא לבית המשפט העליון במסגרת ע"א 1675/06, 1761/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ. במסגרת ערעור זה לא הוטלה חבות על התובעת  (להלן:"פסה"ד בעליון")והעתירה לדיון נוסף נדחתה.

לפיכך,הגישה התובעת הבקשה שבכותרת למתן פסק דין המקבל את התביעה בשל מעשה בי"ד ו/או פלוגתא פסוקה ו/או השתק פלוגתא מכח פסק הדין שניתן בתביעת סוהא ופסה"ד בעליון.

2.טענות הצדדים

התובעת טוענת ,כי בפסה"ד בעליון נקבע כי השימוש ברכב האאודי המבוטח על ידי התובעת הסתיים לפני שהתרחשה התאונה ולאחר שהגב' סוהא חסן ובעלה חסן פאדל יצאו מהרכב. ובכך אישר העליון את קביעת ביהמ"ש המחוזי בתביעת סוהא כי רכב האאודי המבוטח על ידי התובעת לא היה מעורב בתאונה נשוא התובענה.

התובעת סבורה, כי מדובר בפסק דין חלוט המהווה מעשה בית דין והשתק פלוגתא גם בתביעה דנן. התובעת מסבירה כי אין מקום להבחין בין הבעל ואשתו, שכן שניהם יצאו מהרכב לפני התאונה מסיבה שאינה קשורה בטבורה לשימוש בו, אלא עקב רצון חסן פאדל לסייע לנהג הסובארו לתקן את הרכב.

התובעת מציינת כי טענת הנתבעת 1 לפיה פסה"ד בעליון אינו מהווה השתק פלוגתא, הינה טענה הלוקה בחוסר תום לב נוכח העובדה כי הנתבעת 1 בקשה ארכה להגשת כתב ההגנה עד למתן פסה"ד בעליון ביודעה כי כל פסיקה המתייחסת לאישה , תחייב גם כלפי הבעל.

לטענת התובעת, די שהצדדים בתביעה דנן היו אותם צדדים בתביעת סוהא וכי לנתבעות היה יומן בבית המשפט באותן הפלוגתאות בהן נדרשת הכרעה במקרה דנן, כדי שפסה"ד בעליון יהווה מעשה בית דין והשתק פלוגתא גם בתביעה דנן. התובעת טוענת כי מתקיימים כל הרכיבים הנדרשים בפסיקה לצורך קיומו של השתק פלוגתא.

הנתבעת 1 טוענת כי יש לדחות את הבקשה.

לטעמה, הנפגעים בתאונה נשוא התובענה נפגעו בנסיבות שונות: חסן פאדל נפגע כאשר עסק במלאכת החלפת גלגל ברכב הסובארו המבוטח במנורה; חסן סוהא נפגעה כאשר שוחחה עם אבתיסאם במרחק 3-4 מטרים מרכב הסובארו; ואילו הילדים נפגעו בתאונה כאשר ישבו בתוך רכב האאודי.

הנתבעת 1 מסבירה כי התובעת הגישה בקשה זהה בתביעת הילדים ואילו בית המשפט בנצרת קבע כי אין ללמוד מפסק הדין בתביעת סוהא דבר באשר למעמדם של הילדים והטיל את האחריות על התובעת.

הנתבעת 1 טוענת, כי לא חל השתק פלוגתא במקרה דנן מחמת העדר זהות בפלוגתאות השונות. לטענתה, נוכח העובדה כי חסן פאדל נפגע תוך שהוא מחליף גלגל ברכב הסובארו המבוטח במנורה, שאלת החבות כלפיו מעוררת שאלות משפטיות ועובדתיות שונות לחלוטין מאשר בתביעת סוהא או תביעת הילדים.

כמו כן, הנתבעת 1 טוענת כי מקום בו הכרעת ביהמ"ש בפלוגתא אינה הכרחית לשם הכרעה בתובענה, היא אינה מהווה מעשה בית דין.

הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת כי בעת עריכת הסדר הפשרה בין הצדדים ידעו הצדדים אודות תביעת סוהא אך לא הוכנס כל סעיף המקיש מתוצאות תביעת סוהא על חלוקת החבות בעניינו של פאדל ולא בכדי.