החלטה בתיק בשא 164819/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בעקבות דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים והמבקש בעצמו, במסגרת בקשה למחיקה על הסף ולחילופין התנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש נגד המשיבה בגין חמישה שיקים שמספרם 7110 עד 7114, על סך 50,000 ש"ח כל אחד, אשר מועדי פירעונם מיום 10/10/04 ועד 10/2/06, כמפורט בבקשה לביצוע השטרות.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה, בו טען כי בחודש יוני 2004 תכנן להקים עסק עצמאי לצילום, ולשם כך הפקיד בידי המשיבה 9 שיקים דחויים בסך כולל של 95,000$ ארה"ב, כערובה להקפאת שוויו של ציוד צילום שירכוש בעתיד. לטענת המבקש, הוסכם שאך ורק כאשר יוקם העסק החדש ויהיה צורך בהזמנת ציוד כאמור, יופקדו השיקים בהתאמה. עוד הוצהר כי זמן קצר לאחר משיכת השיקים החליט המבקש לא להקים את העסק החדש, אך בהמשך גילה לתדהמתו  שהמשיבה הפקידה את השיקים. המבקש טען שלאחר הפקדתו של כל אחד משלושת השיקים הראשונים, פנה למר יחזקאל שמעוני מטעם המשיבה ושאל מדוע הופקד בניגוד למוסכם, אך מר שמעוני הרגיע את המבקש ואמר לו שהמשיבה מוסרת את השיקים לבנק כבטוחה בלבד. לבסוף נטען כי למרות האמור לעיל, ועל אף שלא ניתנה כאמור כל תמורה בעד השיקים, הגישה המשיבה 5 מתוך 9 השיקים בסדרה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו והעיד כי המשיבה העבירה לבנק סך של 400,000 ש"ח  לצורך כיסוי הפסדים בעסק משותף לבגדים של אשתו ושל מר שמעוני. במהלך החקירה הוגש לבית המשפט שטר חוב על סך 400,000 ש"ח הנחזה כחתום על-ידי המבקש, וכן קבלה שנרשמה על שם אשת המבקש ובה פירוט של שיקים בסך כולל של 430,000 ש"ח, אשר חלקם נחזים כשיקים נשוא התובענה. המבקש הכחיש כי השיקים נשוא התובענה ניתנו כהחזר הסך של 400,000 ש"ח, אותו העבירה המשיבה לעסקה של אשת המבקש.

בסופו של הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה, כאשר ב"כ המשיבה הסכים להתניית הרשות להתגונן בערבות אישית של אשת המבקש.

דיון

המבקש טען בתצהירו כי מסר למשיבה שיקים בסך של 95,000$ ארה"ב עבור סחורה שטרם הוזמנה לעסק אשר לא נפתח בפועל. גרסה זו הינה תמוהה על פניה, שכן לא ברור מדוע הסכים המבקש להעביר לידי המשיבה שיקים בסכום כה גבוה במועד שבו עדיין לא החליט אם העסק יוקם ואם לאו, ואף לא ידע איזו סחורה יזמין אם בכלל. טענתו של המבקש לפיה מסר את השיקים לצורך "הקפאת שווי הציוד" אף היא אינה סבירה, שכן על פי גרסתו שלו, במועד מסירת השיקים לא בוצעה הזמנה כלשהי, וממילא לא נקבעו מחירים סופיים שאפשר היה לקבע אותם. יתר על כן, אילו רצו הצדדים לעגן את הסכמתם כי הסחורה תימכר למבקש במחיר מסוים, סביר להניח שהיו יכולים לעשות זאת בדרכים אחרות, כגון בחתימת הסכם בלווי ערבויות מתאימות, מבלי לחייב את המבקש לשלם עשרות אלפי ש"ח מראש. 

כמו-כן לא עלה בידי המבקש להסביר מדוע לא דרש מהמשיבה להחזיר לידיו את כל השיקים מייד לאחר שנודע לו על הפקדת השיק הראשון, אשר נעשתה לכאורה בניגוד למוסכם בין הצדדים. גרסתו של המבקש לפיה איפשר למשיבה להמשיך ולהפקיד את השיקים בזה אחר זה לאורך שנים, אך ורק על סמך האמון שרכש למר שמעוני והצהרתו כי אין למבקש ממה לחשוש, איננה מתקבלת על הדעת. 

בנוסף לכך, גרסתו של המבקש עורערה במידה ניכרת במהלך החקירה הנגדית, כאשר הודה שהמשיבה היתה ערבה באופן אישי לחשבון בנק משותף שלו ושל אשתו, וכן העבירה לבנק סך של 400,000 ש"ח לכיסוי הפסדי העסק שבבעלות אשתו. אמנם המבקש הכחיש כי השיקים נשוא ההתנגדות נמסרו למשיבה כהחזר של אותם 400,000 ש"ח ששולמו על-ידי המשיבה, אך נראה כי המסמכים שהוגשו לבית המשפט במהלך הדיון סותרים את טענתו. מש/1 ומש/2 מעידים לכאורה שהמבקש חתם על שטר חוב בסך 400,000 ש"ח, בו צוין שהמשיבה קיבלה את התמורה בכספים, כאשר במקביל נמסרה לידי אשת המבקש קבלה בסך 430,000 ש"ח, בין היתר על השיקים נשוא התובענה. מסמכים אלה תומכים בגרסת ב"כ המשיבה לפיה השיקים ניתנו כהחזר של חוב כספי ומערערים את גרסתו של המבקש.

יובהר כי המבקש נמנע מלפרט בתצהירו על קיומם של קשרים עסקיים בין אשתו לבין המשיבה, וכן לא התייחס לכך שבמסגרת אותם עסקים משותפים היתה המשיבה ערבה לחשבון שלו ושל אשתו ושילמה לבנק 400,000 ש"ח. בנסיבות העניין היה על המבקש להתכבד ולמסור פרטים על ההסדרים הכספיים שלו ושל אשתו עם המשיבה, ולו על מנת ליצור אבחנה ברורה בין העסקאות שבוצעו עם המשיבה במסגרת העסק של אשת המבקש, לבין העסקה לרכישת ציוד צילום אשר בגינה לכאורה ניתנו השיקים נשוא התובענה. 

לאור האמור לעיל מן הראוי היה לדחות את ההתנגדות, אולם לאור סכום התביעה וכיוון שהמבקש הכחיש שהשיקים נמסרו בתמורה לסך של 400,000 ש"ח ששולם על-ידי המשיבה, הנני קובע כי כנגד הפקדת סך של 50,000 ש"ח לקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית, או לחילופין ובהתאם להסכמת ב"כ המשיבה, חתימת ערבות אישית של אשת המבקש לתשלום מלוא סכום החוב נשוא התביעה באם תתקבל, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת העתק של החלטה זו, תתקבל הבקשה ותינתן למבקש רשות להתגונן.

בהעדר הפקדה כאמור, תדחה הבקשה והמבקש יחויב בהוצאות.

הנני קובע את התיק לתזכורת פנימית ליום 1/3/07.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י"ט בטבת, תשס"ז (9 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

                                                                                                            _______________

                                                                                                                          מיכאל תמיר, שופט

    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: