החלטה בתיק בשא 164061/05 - פסקדין

בפני בקשה להארכת מועד והתנגדות לבצוע שטר.

המשיב הגיש לבצוע שיק ע"ס 20,000 ש"ח. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד והתנגדות.

הבקשה להארכת מועד -

ההתנגדות הוגשה ביום 21/4/05.

אין בפני ראיה לענין מועד מסירת האזהרה. לטענת ב"כ המשיב, מרישומי ההוצאה לפועל עולה כי האזהרה נמסרה ביום 23/9/04 אולם בתיק שבפני אין כל אסמכתא לכך.

לטענת המבקש, הואיל והינו גרוש ואינו גר עם אשתו, לא קבל את האזהרה. לטענתו, רק ביום 23/3/04 מסרה לו גרושתו כי חודש קודם לכן נעשה ניסיון למסור לה אזהרה עבורו, אך היא סרבה לקבלה.

לטענת ב"כ המשיב, בקשה להארכת מועד מהווה הודאה במסירה כדין ועל כן מנוע המבקש מלטעון כנגד ביצוע ההמצאה.

דיון ומסקנות

אישור המסירה לא הוצג בפני בית המשפט וב"כ המשיב לא חקר את המבקש בענין הארכת המועד.

נוכח האמור, לא נסתרה טענת המבקש כי לא הומצאה לו אזהרה כדין.

לא נעלמה מעיני העובדה כי הגם שלא הוכחה המצאה כדין, הרי המבקש עצמו מודה כי היה מודע לקיום תיק ההוצאה לפועל לפחות מיום 23/3/04 מועד בו מסרה לו גרושתו כי ננקטים נגדו הליכי הוצאה לפועל.

בענין זה קיימות שתי אסכולות: אסכולה המצדדת ב"כלל הידיעה" ואסכולה המצדדת ב"כלל ההמצאה".

לטעמי, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, תוך התייחסות לטיב ההליך, ולהתנהגות הצדדים, כאשר ככלל, פרט למקרים חריגים, יש להעדיף את "כלל ההמצאה".

כפי שנקבע:

"אכן, הכלל הוא המצאה. למעט מקרים של השתק או של הליכים שבהם ניתן לצפות מבעל ^-הדין לפעול ביעילות ולא להמתין להמצאה כדין (למשל בקשות לעיכוב ביצוע או מתן סעד זמני), עדיף לבדוק במבחן פשוט וטכני."

ראה: ערעור אזרחי 6842/00 משה ידידיה נגד סול קסט, פד"י נ"ה (2) 904.

לאחר ששקלתי את הדברים, הריני קובעת כי במקרה הנדון, נוכח טיב ההליך כהליך ראשוני ובהעדר טענת השתק הנסמכת על התנהגות המבקש, ראוי ליישם את "כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה".

בהתייחס להליכי הוצאה לפעל נקבע על ידי כב' השופט טירקל:

"סבורני כי לעניין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש היא תנאי מוקדם לקיום ההליכים או לתחילת מניינם של מועדים, ואילו הידיעה על דבר האזהרה כ"כתחליף להמצאה" היא היוצא מן הכלל. המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא להעמידו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק או את סכום השטרות בבת אחת או בתשלומים, שאם לא כן אפשר שיינקטו נגדו הליכי אכיפה שונים. אין זה עניין של מה בכך. על כך כתבתי בפרשה אחרת:

"מסירת האזהרה... לחייב שאת רכושו מבקשים לממש, היא מהלך חיוני לנקיטה בהליכי הוצאה לפועל ואין היא בגדר מהלך טכני ופורמלי. הרעיון הוא שאין לפגוע בזכויותיו של חייב אלא לאחר שהוזהר כהלכה בדבר הכוונה לעשות כן. בהעדרה, כל ההליכים שננקטו, בטלים ומבוטלים, לא שרירין ולא קיימין" (ע"א (ב"ש) 68/90 הבנק הבינלאומי נ' פישל [4])."