החלטה בתיק בשא 16391/08 - פסקדין

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 35584/05), מיום 2.7.08, אשר קיבל את תביעת המשיב לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל תאונת דרכים, מיום 14.2.04 (להלן - התאונה), וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 186,182 ש"ח וכן חייבה בהוצאות האגרה ובשכ"ט עו"ד.

2.         ביום 28.8.08 דחה בית משפט קמא את בקשת עיכוב הביצוע שהגישה המבקשת בהחלטה מנומקת.

3.         דין הבקשה דנן להידחות אף היא.

מדובר בפסק דין כספי, ואין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים, כשהמקרה דנן אינו נופל בגדר אותם מקרים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.)]. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי יש למאזן הנוחות משקל מרכזי, ועל המבקש הנטל להוכיח כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע, תגרום לו לנזק בלתי הפיך, ועליו להציג תשתית ראייתית מבוססת להוכיח העדר יכולת מצד המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.)].

4.         במקרה דנן טוענת המבקשת, כי למשיב אין נכסים, השתכרותו נמוכה, וכי אמו מתגוררת בגרמניה, " ...והמשיב כבר הודה כי הוא נוהג לבקרה ואף חיי שם שנה שלמה...וקיים חשש ממשי וכבד שמא יעזוב התובע את הארץ לאחר קבלת הפיצוי שנפסק לו" (בעמ' 2 לבקשה). מעבר לכך לא צויין בבקשה דבר ביחס למאזן הנוחות, כפי שלא צויינו פרטי השתכרותו של המשיב, או מתי שהה בגרמניה, כנטען.

יתרה מזאת, המבקשת לא תמכה טענתה בתצהיר כנדרש, כשה"תצהיר" שצורף לבקשה, הינו תצהיר של עורך הדין המטפל בתיק, שציין בו כי " העובדות המפורטות בבקשה ידועות לי מידיעה אישית בשל טיפולי בתיק, ניהול ההוכחות והסיכומים בע"פ".

לא למותר לציין, כי גם לבקשה שהוגשה לבית משפט קמא צורף תצהירו של בא כוח המשיבה, כתמיכה לבקשה, כשבית משפט קמא אף התייחס לנושא זה מפורשות בהחלטתו. הגם שכך, ובהתעלמות מוחלטת מהחלטתו של בית משפט קמא, חזרה המשיבה וצרפה תצהיר זה גם לבקשה שבפניי.

כפי שציינתי כבר בעבר בהחלטות שונות שניתנו על-ידי, ספק אם ניתן לראות בתצהיר שנערך על-ידי עורך דין המטפל בתיק, כתצהיר אשר די בו כדי להניח את אותה תשתית עובדתית נדרשת לנטען בבקשה, ובמיוחד לאור האמור בתצהיר שלפניי [ראו: בש"א 13163/08 יקותיאל נ' ורנר(ט.פ. - מיום 26.8.08) ובש"א 5544/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כנענה (ט.פ. - מיום 15.4.08)]. בנוסף, אין מקום לראות במסמך שצורף כתצהיר, הואיל ויש בו אימות עובדות (כתצהיר בבג"צ) ולא פירוט העובדות כנדרש.

5.         המשיב בתגובתו טען כי אמנם נסע לבקר את אמו בגרמניה, אולם מאז חזר מביקורו, הוא עובד בעבודה קבועה, ומשתכר למחייתו. יש לציין כי המשיב עצמו לא ציין מה גובה השתכרותו, אולם כאמור, הנטל הוא על המבקשת.

6.         המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית לטענתה, כי יקשה עליה להיפרע מהמשיב במידה וערעורה יתקבל, ולא הרימה את הנטל המוטל עליה, בבקשות מהסוג דנן [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.) וכן ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (ט.פ.)].

משלא הוכיחה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, לא מצאתי טעם המצדיק סטייה מהכלל לפיו בעל דין שזכה בפסק דין זכאי להינות מפירות זכייתו [ראו: ע"א 11482/05 אוזנה נ' פקיד שומה אשקלון(ט.פ.); ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (ט.פ.)]. משכך גם אין מקום לבחון את החלופות השונות שהציעה המבקשת להבטחת זכייתו של המשיב.

בנסיבות שכאלה, שאלת סיכויי הערעור נותרת משנית [ראו: רע"א 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ט.פ.) וכן ע"א 6713/00 דנינו נ' בית חב"ד רעננה(ט.פ.)], הגם שלמעלה מהנצרך נוסיף, כי על פניו נראה שסיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, בהתחשב בכך שמדובר בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא בשאלת זהות הנהג. כמובן שהאמור מבלי לקבוע מסמרות בעניין או משום חיווי דעה.

7.         לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הבקשה.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ח (16 בספטמבר 2008).