החלטה בתיק בשא 163292/06 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 58,126 ש"ח עבור פרסומים  שבוצעו עבור הנתבעת מס' 1 בתביעה - עמדה פרסום ותקשורת בע"מ (להלן: "החברה" או "עמדה פרסום ותקשורת").

בכתב התביעה נטען כי המבקש הינו מנהל ובעל מניות בחברה אשר פעל מטעמה בתקופה הרלוונטית לתביעה.

עוד נטען כי לחובת החברה נצברה יתרת חוב בלתי מסולקת בסכום של 55,565 ש"ח בגין חשבונות שלא שולמו ושיק שחולל באי פירעון.

השיק הינו שיק ע"ס של 6,864 ש"ח, מועד פירעונו הינו 30/2/04 והוא נמשך על ידי החברה לפקודת המשיבה, אך הוחזר מהבנק בציון "א.כ.מ." המשיבה מציינת בכתב התביעה כי הסכום בסך של 55,565 ש"ח מהווה יתרת חובה לאחר שמסכום החוב הכולל הופחת סכום של 29,436 ש"ח ששולם על ידי החברה.

בכתב התביעה נטען כי המבקש ערב לתשלום כל חובות החברה, כשהעתק מכתב הערבות צורף לכתב התביעה.

מסירת כתב התביעה בוצעה בדרך של הדבקה בשד', ירושלים 125/22 באשקלון, כשהשליח הצהיר כי ביקר במקום שלוש פעמים, וכי אימת את מגורי המבקש בכתובת זו, עם משפחת דויד. משלא הוגש כתב הגנה ניתן פסק דין כנגד המבקשים.

בבקשה לביטול פסק דין טוען המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה ולא ידע על קיומו.

לטענתו, נודע לו על פסק הדין לראשונה רק בעקבות קבלת פסק הדין לכתובת מגוריו הנכונה, במושב תקומה 20.

המבקש טוען כי אינו מתגורר בכתובת שד' ירושלים 125/22 באשקלון, היות והוא ואשתו מצויים   משנת 2004 בהליכי גירושין, והוא חי בנפרד ממנה.

לאימות טענה זו צורף העמוד הראשון של כתב תביעה לגירושין שהוגשה ביום 11/5/04 בבית הדין הרבני האזורי באשקלון.

המבקש טוען עוד כי בניגוד לנטען על ידי השליח, משפחת דויד אינה מתגוררת בכתובת בה בוצעה המסירה, וכי אם היה השליח בודק הלכה למעשה את נכונות הכתובת היה נוכח כי הוא חי בנפרד מאשתו.

 לגופו של עניין טוען המבקש כי בעת שחתם על כתב הערבות (אוגוסט 1994) היה שותף בשותפות שאינה תאגיד ששמה היה "עמדה פרסום ושיווק".

כתב הערבות עליו סומכת התובעת את התביעה כנגדו, נחתם להבטחת חובותיה של עמדה פרסום ושיווק, כשהמבקש ושותפו דאז, מר תומר זכריה, חתמו כערבים לחובות העסק.

בדצמבר 1994 הקימו המבקש ושותפו את החברה.

בשנת 1999 רכש המבקש את מניותיו של שותפו מכבר הימים, מר זכריה, כך שכיום מחזיק הוא במלוא מניות החברה.

המבקש טוען כי לא חתם על ערבות להבטחת חובות החברה כלפי המשיבה, וכי המשיבה סומכת ידה על כתב ערבות שנועד להבטיח את חובות העסק הקודם שניהל, אך לא את חובות החברה.

לטענתו, מודעת המשיבה לשינוי היסודי שחל במבנה הארגוני של העסק, דבר העולה מהעובדה שהתביעה לא הוגשה גם כנגד מר זכריה, על אף שגם הוא חתם על כתב הערבות.

לטענתו, פנתה אליו המשיבה לא אחת על מנת שיחתום על כתב ערבות חדש ובו יערוב לחובות החברה, אך הוא סרב לעשות כן.

יצוין כי המבקש אמנם מכחיש את סכום התביעה, אך מלבד הכחשה כוללנית, לא פירט המבקש את טענותיו כנגד סכום החוב.