החלטה בתיק בשא 162854/08 - פסקדין

1.         בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין - למחיקת התביעה בשל העדר עילה.

עילתה של תביעה זו בנזקי גוף אשר אירעו לתובעת, לטענתה, במהלך שהותה כתלמידה בפנימיית בית ספר תיכון חקלאי המנוהלת ע"י המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"), בין התאריכים 28.9.1997 עד ליום 23.3.1999. לטענתה, באותה עת הייתה המשיבה שרויה בדיכאון, ירדה במשקל באופן דרסטי ואילו המבקשת לא יידעה את הוריה של המשיבה בדבר מצבה של המשיבה ולא הפנתה אותה לגורם רפואי וטיפולי מתאים, כפי שהיה מצופה ממנה  בנסיבות העניין.

המבקשת 2 בבקשה זו היא המבטחת של בית הספר החקלאי.

2.         טענות הצדדים

לטענת המבקשות, התביעה התיישנה על פי כל דין, שכן היא הוגשה ביום 2.9.07, לאחר שחלפו 7 שנים מהיום בו נולדה העילה, לשיטתן לכל המאוחר בפברואר 1999, המועד בו הבחינו הוריה של המשיבה במצבה.

כן טוענות המבקשות כי יש למחוק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה הואיל וכתב התביעה אינו מפרט את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה וכן, כי בכתב התביעה לא הוגדרו נסיבותיו של "אירוע" או "מקרה" הנדרש על מנת לבסס את עוולת הרשלנות, ולא ברור מכתב התביעה מה הטענה נגד המבקשות.

מנגד, טוענת המשיבה, כי באשר לסוגיית ההתיישנות, חלה הוראת סעיף 10 לחוק ההתיישנות, שכן בעת קרות האירוע הייתה המשיבה עדיין קטינה ועל-כן מרוץ ההתיישנות התחיל בעניינה עם הגיעה לגיל 18 שנים, והכל בהתחשב גם בתקופת הפגרה של בתי המשפט. לפיכך, הואיל והמשיבה ילידת 23.8.1982, תקופת ההתיישנות מסתיימת בתקופת הפגרה, ועל פי הדין המועד האחרון להגשת התביעה הינו ביום הראשון שלאחר סיום פגרת בתי המשפט. לפיכך הוגשה התביעה ב- 2.9.07 שהינו יום א' שלאחר סיום פגרת הקיץ. משכך הדבר לטענת המשיבה התביעה הוגשה בזמן ויש לדחות את טענת ההתיישנות.

באשר לטענת העדר העילה, השיבה המשיבה כי היא עמדה בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי והגישה כתב תביעה אשר מקים עילת תביעה כנגד המבקשות, כתב התביעה מתייחס לעובדות המגלות עילת תביעה תוך ציון פרק הזמן בו נולדה וכן העובדות מקימות תשתית עובדתית לסעד המבוקש תוך התייחסות לפרטי הרשלנות במעשיהן ובמחדליהן של המבקשות בהתנהגותן כלפי המשיבה.

3.         התיישנות

דחיית תובענה על הסף אפשרית לפי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), במקרים הבאים:

"(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)  מעשה בית דין

(2)  חוסר סמכות

(3)  כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע...".

במסגרת תקנה 101(א)(3), בית המשפט עשוי לדחות תביעה על הסף מחמת התיישנות.  (ראה: הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, קשת, עמ' 632).

סעיף 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"), קובע:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

בסעיף 10 לחוק ההתיישנות, הדן בהתיישנות תביעות של קטינים, נקבע כי:

"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה."