החלטה בתיק בשא 1627/04 - פסקדין

א.        מבוא

1.         התובעת, חברה המצויה בהליכי פירוק (להלן: "החברה"), הגישה באמצעות מפרקיה, תביעה על סכום העולה על 152 מליון ש"ח, כנגד 15 נתבעים שונים. חלקם תושבים ותאגידים ישראלים, וחלקם תושבים ותאגידים זרים.

מספר הנתבעים פחת במהלך השנים, בין שנמחקו ובין שהתפשרו עם שלושה נתבעים, כך שנותרו כיום 12 נתבעים.

מקום משכנם של מרבית הנתבעים מצוי מחוץ לגבולות המדינה. על כן עתרו מפרקי התובעת לבית המשפט, וקיבלו את רשותו להמצאת כתבי הטענות לנתבעים אלה במדינות מושבם, בהתאם להוראות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ביום 25.01.03 התיר בית משפט זה (כבוד השופטת (דה-ליאו) לוי) למפרקים, להמציא לחו"ל את כתב התביעה- לאחר שתוקן- לנתבעים מס' 2 עד 12.

נתבע מס' 1 נותר הנתבע היחידי שהינו תושב מדינת ישראל.

2.         בקשה זו שבפני, הינה בקשת הנתבעים 4-8 לביטול היתר ההמצאה אשר ניתן במעמד צד אחד. על פי כללי הדיון בכגון דא, אדון בבקשה, כאילו הוגשה הבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום זה עתה.

ב.         טענות המבקשים

3.         בטרם אתפנה לסקור את טענות המבקשים לעניין היתר ההמצאה, אתייחס בקצרה לשלוש טענות מקדמיות שהועלו על ידיהן:

א)         היעדר סמכות מקומית- על פי תקנה 3(א)(1) ו-3(ב), תובענה אשר אינה כולה במקרקעין תוגש לבית משפט אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, ואם יש יותר מנתבע אחד, כולה התביעה להיות מוגשת לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים. במקרה דידן, מקום מושבו של הנתבע 1, בעת הגשת התביעה, היה מטולה. על כן, לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בעניין. בנוסף, היות ועסקינן בחברה בפרוק, חלה על העניין אף תקנה 1 לתקנות החברות (פרוק), תשנ"ז-1987, לפיה הסמכות תהיה לבית המשפט, אשר בתחום שיפוטו נמצא משרדה הרשום של החברה, או מקום עסקה העיקרי. מקום מושבה של התובעת דידן היה בפארק התעשייה בתל-חי, וגם מטעם זה נמצא העניין בתחום סמכותו של בית משפט זה.

ב)         היעדר החלטה תקפה המתירה הגשת כתב תביעה מתוקן- החלטתה של כבוד השופטת ג. (דה-ליאו) לוי, מיום 29.01.03 קובעת:

"לאחר שבחנתי את הבקשה והנספחים אליה, ניתן בזה היתר המצאה לחו"ל של כתב התביעה המתוקן, וזאת לפי תקנה 500(7) ותקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי..."

על כן, הגשת כתב התביעה המתוקן, והמצאתו לנתבעים, נעשו מכח החלטה תקפה.

ג)          חוסר מעש בתביעה כנגד הנתבע 1- לטענת המבקשים, העובדה כי טרם הוגש כתב הגנה ע"י הנתבע 1, מוכיח כי התובעת לא נקטה בצעדים כנגד נתבע זה, ועל כן אף אין תחולה לתקנה 500(10) מכוחה מתבקש עתה היתר ההמצאה. איני סבור כי מתפקידו של  בית המשפט, ובוודאי שלא מתפקידם של המבקשים, להיכנס ולהתערב בשיקולי התובעת כיצד עליה לכלכל את צעדיה בניהול תביעתה. ממילא, אין בעובדה כי התובעת בחרה שלא לנקוט עדיין בצעדים כנגד הנתבע 1, כדי להעיד או להשפיע על שאלת הסמכות הבינלאומית הנתונה לבית משפט זה, לדון בתביעה.

לאור כל האמור, אני דוחה את טענותיהם המקדמיות של המבקשים.

אפנה עתה לדון בטענות המבקשים ככל שהן נוגעות לבקשה למתן היתר המצאה גופא.

4.         המבקשים הינם תושבי ארצות הברית. המבקשת מס' 1 (נתבעת מס' 5) הינה חברה המייצרת, בין השאר, ערכות להרכבה עצמית של מטוסים, אשר מקום מושבה במדינת מיניסוטה, (להלן תכונה בקצרה: "סירוס"). על פי הנטען, מנהליה, הם המבקשים 3 ו-4 דידן, היו מבעלי מניותיה של החברה האם Euraviation Holdings S.A, עליה ידובר להלן.

המבקש מס' 2 (נתבע מס' 4) שימש כיועצה המשפטי של "סירוס" וכנטען בכתב התביעה אף היה בעל מניות וחבר מועצת המנהלים של חברת האם.

כבר בשלב זה אציין, כי על פי הנטען בתביעה, חברה זו, אשר נוהלה על ידי הנתבע מספר 1 בתביעה העיקרית - מר סטפן ג'ופה, שהינו אזרח ותושב ישראל היתה החברה, אשר השקיעה כביכול כספים בתובעת, כאשר כנגד כספים אלה העניק מרכז ההשקעות הלוואות למשיבה.

כפי שיפורט להלן, לטענת התובעת, כספים אלה, אשר אמורים היו להיות מובאים ממקורות עצמאיים של חברת האם ובעלי מניותיה, לא היו אלא כספים שהוענקו על ידי מדינת ישראל, וגולגלו על ידי הנתבעים חזרה, חלקם באמצעות המבקשת דנן ויתר המבקשים, והוצגו כהשקעה עצמאית.

המבקש מס' 3 (נתבע מס' 6) והמבקש מס' 4 (נתבע מס' 7) הינם שני אחים, אשר היו בתקופה הנדונה בעלי המניות המרכזיים ומנהלי "סירוס", וכן מבעלי המניות של חברת האם הנ"ל.