החלטה בתיק בשא 1625/05 - פסקדין

מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, על החלטת בית משפט השלום בעפולה מיום 11.07.04, על פיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר בת.א. (עפולה) 4144/01.

קדמה לבקשה זו, התנהלות משפטית ארוכה ואומללה. להלן, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין.

א.        רקע

במהלך שנת 2000, נתן המבקש למשיב שיק חתום על ידו, בלא שמולא בו כל סכום. לטענת המבקש, מילא המשיב את השיק, שלא על דעת המבקש ועל כן לא כובד.

השיק הוצג לגביה בהוצאה לפועל, המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר וביום 16.10.2001 ניתנה לו רשות להתגונן, והתיק הועבר לבירור במסגרת תביעה רגילה בפני בית משפט השלום בעפולה (ת.א. 4144/01).

בית המשפט קמא קבע במעמד באי כח הצדדים, כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ולהתייצב לדיון ביום 2.10.03. בא כוחו של המבקש באותה עת, לא הגיש את התצהירים כנדרש, ואף לא התייצב לדיון במועד שנקבע. משכך, הוציא בית המשפט קמא פסיקתא, ביום 14.10.03, לפיה בשל העדר התייצבות ובהעדר תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש, נדחית ההתנגדות לביצוע שטר, והתובע (המשיב דידן) זכאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל לצורך ביצוע השטר.

לטענת המבקש, טענה הנתמכת בתצהיר, כלל לא היה ער לאזלת ידו של בא כוחו, ולא ידע כי לנוכח אזלת יד זו, ניתן כנגדו פסק דין. על פסק הדין נודע לו, רק כעבור חודשים ארוכים, משנפתחו כנגדו הליכי הוצאה לפועל.

משנודע למבקש על פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר, הגיש ביום 18.05.04 בקשה לביטול פסק דין, מבלי לבקש הארכת מועד להגשתה, וזאת חרף העובדה כי המועד להגשת בקשה לביטול, חלף זה מכבר. המשיב, בתגובתו אשר לא נתמכה בתצהיר כנדרש, התנגד לבקשה לביטול, וביום 11.07.04, הורה בית המשפט על דחיית הבקשה לביטול פסק דין, מהנימוקים שבתגובת המשיב.

משנדחתה בקשתו, החליף המבקש את בא כוחו בבא כח חדש, אשר מיהר והגיש ביום 29.07.04, ערעור על ההחלטה.

אלא שבא כוחו המלומד, שגה לחשוב, כי קיימת לו זכות ערעור וזאת מקום שהיה עליו לבקש בקשת רשות לערער, ורק לאחר קבלת הרשות מעם בית המשפט, להגיש את כתב הערעור.

על כן, ביום 10.03.05, הורה כבוד הנשיא [בפועל], כתוארו אז, השופט מנחם בן דוד, למחוק את הערעור, מן הטעם כי הוא הוגש שלא כדין. במועד בו ניתנה החלטה זו, כבר חלף המועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות לערער. על כן, הוגשה בקשה זו שלפני, להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

ב.         טענות המבקש

שלושה הם נימוקי המבקש להארכת המועד:

1.         טעות משפטית של בא כוחו החדש, גרמה להגשת הליך שגוי. זאת להבדיל מרשלנות, ולראייה- הזדרז עורך הדין להגיש את הערעור, במסגרת הזמן הקבוע לכך בתקנות. אמנם, טעות של עורך דין אינה מהווה, כשלעצמה ובכל מקרה, טעם מיוחד להארכת מועד, אולם מקום בו הצד שכנגד לא שינה מצבו לרעה שכן לא תיפגע צפיותו, ייטה בית המשפט להקל על מגיש הבקשה.

2.                קבלת בקשתו דידן, לא תפגע כלל בצפיות בעל דינו. שכן, זה ידע על כוונתו של

המבקש להשיג על ההחלטה, הדוחה את בקשתו לביטול פסק דין. הן משום שקיבל את הודעת הערעור ואף הגיב עליה, והן משום שהמבקש הגיש ביום 14.10.04 בקשה לפטור אותו מהפקדת ערבון, ואף על בקשה זו הגיב המשיב.

3.         הפעם היחידה, בה נבחנו טענות המבקש לגופן, היתה במועד, בו אושר לו להתגונן כנגד השיק. למבקש, לא ניתן יומו בבית המשפט, ולא נדונה הגנתו לגופה, וזאת בנסיבות אשר אינן תלויות בו. דחיית בקשתו דידן, תמנע מהמבקש כל אפשרות לקיום דיון משפטי ענייני בטענות התנגדותו לביצוע השיק המזוייף ותביא לתוצאה לפיה יוצא החוטא נישכר.

ג.         טענות המשיב

כטענת סף, טוען בא כח המשיב, כי דין הבקשה להידחות. זאת מן הטעם כי אין לבית משפט זה סמכות להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער, מקום בו בית המשפט כבר פסק בערעור ומחק אותו. הדיון בערעור הסתיים, ועל כן אין הארכת מועד ו/או רשות לערער, יכולה להועיל עוד, מפני שאין בעל דין רשאי לערער פעמיים על אותה החלטה. לעניין זה מפנה הוא לספרו של י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית-1995, בעמוד 798.

לגופו של עניין, טוען המשיב, כי כל מחדלי המבקש, ובכלל זה ההליך השגוי בו נקט, הינם תוצאה של רשלנות ו/או טעות משפטית של באי כוחו.

לא ניתנו כל הסברים למחדל שבאי הגשת תצהירי עדות ראשית, כמו גם לאיחור הרב בהגשת הבקשה לביטול פסק דין. מכל מקום, מדגיש המשיב, כי בפסיקה נקבע, כי טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור, גם אם האיחור לא נבע מרשלנות או זלזול בהוראות החיקוק, אלא מחוסר תשומת לב או שיקול דעת לא נכון של בעלי הדין או באי כוחם.

עוד טוען המשיב, כי הוא חידש את ההליכים, בהם נקט במסגרת תיק ההוצל"פ, בחלוף התקופה הקצובה להגשת ערעור. על כן ברור הוא, כי המשיב סמך את ידו על תוצאות פסק הדין וברור כי התגבשה אצלו צפיות הנובעת מסופיות ההליך.