החלטה בתיק בשא 161519/05 - פסקדין

1.         זוהי בקשה לביטול עיקול שניתן במעמד צו אחד .

2.         המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש בסכום של 1,671,686 ש"ח. בקשה ראשונה שהוגשה על ידי המשיב להטלת עיקול נדחתה. על ידי הרשמת י. הניג  (כתוארה אז ) בהחלטה נאמר :

"המשיב שילם למבקש סך של 1,128,312 ש"ח לפי סעיף 3 לכתב התביעה. נוכח נספח א' לכתב התביעה ובהעדר תחשיב מסודר לא ברור האם עדיין עומדת למבקשת זכות לתבוע הכספים נשוא התביעה".

3.         לטענת המבקש לא ציין המשיב בבקשתו, את העובדה הנ"ל וכן לא הגיש תחשיב חוב מסודר ולא ציין את העובדה כי פסק הדין שניתן בהעדר בקשה לרשות להתגונן בוטל.

4.         כתב התביעה מתבסס על הלוואה שניתנה בסך 2,056,000 ש"ח (אלא אם כן ישיב המבקש סך של 1,200,000 ש"ח לפי שער 3.2. ש"ח דולר).

ועל שני שיקים בסכום כולל של 480,000 ש"ח שחוללו, בשנת 1997. סכום העיקול הוא בסך 3,220,000 ש"ח .

5.         המבקש טוען, כי אין סכוי שהוא יבריח נכסים, משום שכל רכושו מעוקל, והעובדה שהוא שרוי בחובות, אינה אמורה להצדיק הטלת עיקול.לטענת המבקש, הוא עסק בתחום הטקסטיל , והצדדים ערכו ביניהם הסכם מיום 3.9.96 . הכספים המוזכרים בהסכם אינם כספי הלוואה, אלא השקעה של המשיב בעיסקה משותפת, כאשר המשיב זכאי לקבלת רווח בשיעור 50% , לאחר החזר הוצאות וריבית חודשית בשעור של 2% על חלקו במימון העיסקה.

המועד 15.3.97 נקבע כמועד למכירת הבדים ולקיום התחייבות המבקש להחזר חלקו של המבקש במימון.

6.         בהסכם צויינו פרטים הקשורים לעלויות העיסקה, תשלום לעמיל מכס ותשלום לספק הבדים, בסכום של 188,000 $. למבקש אין מסמכים המעידים על רכישת הבדים.

לטענתו, הוא שילם למשיב, מפעם לפעם , בהתאם לקצב מכירת הבדים. בחודש מרס 97 התברר לו כי מדובר בעיסקה שנכשלה, המבקש הסכים לשלם את ההוצאות של עמיל המכס בסכום של 73,000$. ובחודש מאי 97 שילם לו סך של 250,000 ש"ח השווה בערכו לסכום הנ"ל , כאמור, אין בידי המבקש כל מסמך המוכיח את טענותיו.

7.         במסגרת מאמציו של המבקש לפרוע את החוב למשיב, סוכם בשנת 98, כי הוא יעביר לו זכויות במקרקעין שהיו בבעלות אחיו מר משה חנאי , או מי מטעמו. לזכות המשיב הועברו ארבעה נכסי מקרקעין, כאשר עבור כל נכס נקבעה תמורה בסך של 50,000$.לטענת המבקש, בכך הוא פרע למשיב את חובו בתוספת פיצוי בסך 50,000$.

כמו כן זכה המשיב גם בזיכוי בגין המע"מ שהיה עבור העיסקה.

בנוסף הוסיף המבקש ושילם למשיב מחצית מסכום מס הרכישה שבו חוייב המשיב, בסך 20,000 ש"ח. המשיב מודה בתשלום זה בכתב התביעה.

המשיב התחייב להעביר למבקש את השיקים שבידו, אולם התחייבות זו לא מולאה.המשיב מודה בקבלת תשלומים (לא בסכומים המפורטים על ידי המשיב ככל שהם מתייחסים לתמורה עבור נכסי דלא ניידי).

8.         בנוסף, רכש המבקש ביחד עם המשיב נכס מקרקעין , המשיב טען כי נותרה יתרה של 10,000$ שעל המבקש לשלם לו עבור חלקו. הוא חתם על התחייבות לשלם לו סכום זה., בעת מכירת זכויותיו בדירה, לא הזכיר המשיב במאומה אודות החוב נשוא תיק זה,דבר האומר דרשני.

9.         לטענת המבקש, הוגשה התביעה על בסיס שני השיקים בלבד, בעוד שקיים הסכם בין הצדדים , אולם המשיב העדיף להגיש את התביעה בדרך זו, כדי לחמוק משאלת פרעון החוב.

10.        מועד תחילת חיוב הריבית נקבע בתביעה כ- 9.1.96 , בעוד שהשיקים חוללו בינואר 97 ובאפריל 97, לפיכך יש לערוך חישוב הריבית החל ממועדים אלה.

טענות המשיב:

11.        הוא נתן למבקש הלוואה. על המבקש היה להחזיר לו את הסכום הנדון, שאם לא כן, זה הופך לחוב גבוה יותר, ועל המבקש לשלם לו ריבית של 2% לחודש. המשיב לא הכחיש כי קיבל מאת אחיו של המבקש נכסי מקרקעין. החוב בשנת 98 עמד על סך 799,000 ש"ח אולם מנגד היו למשיב שיקים אחרים של המבקש, שחוללו, בסכום של מליון וחצי ש"ח. המשיב צרף צילומי ארבעה שיקים בחתימת המבקש בסכומים כדלקמן: