החלטה בתיק בשא 1610/04 - פסקדין

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בש"א 6097/04) מיום 12.10.2004, אשר חייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. ההחלטה נשוא הבקשה הומצאה למבקשים ביום 13.10.2004. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 14.11.2004.

2.      עיקרי העובדות הדרושות לצורך מתן החלטה בבקשה הן כמפורט להלן:

2.1.   על פי החלטת נציב שירות המדינה מיום 28.7.04, הושעה המשיב מעבודתו, וזאת עד לתום ההליכים נגדו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה.

2.2.   ביום 5.8.2004 הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני, בה התבקש בית הדין ליתן צו המונע את השעייתו מעבודתו (להלן - הבקשה הראשונה).

2.3.  ביום 11.8.2004 התקיים דיון בפני בית הדין האזורי, והצדדים הגיעו להסכמה לפיה לאחר עיון בחומר הראיות יגיש המבקש, ככל שימצא לנכון, פנייה בכתב לנציב שירות המדינה, והנציב ישקול מחדש את החלטתו מיום 28.7.2004,  ויודיע על כך בכתב. כן הוסכם כי עד להחלטה אחרת של הנציב עומדת החלטת הנציב להשעות את המשיב מעבודתו על כנה. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה (להלן - ההחלטה הראשונה).

2.4.   ביום 22.8.2004 הודע למבקש על ידי אגף כוח אדם להוראה במשרד החינוך על זכויותיו בתקופה בה הוא מושעה מעבודתו.

2.5.   ביום 29.8.2004 הוגשה בקשה דחופה לצו מניעה זמני (להלן - הבקשה השניה), בה נטען כי ניתנה למשיב ארכה להגשת טיעונים מטעמו עד ליום 25.8.04, ובמקביל ביום 22.8.04 הודע למשיב ממדור משמעת כי החלטת הנציב בנוגע להשעייתו שרירה וקיימת.

2.6.   בעקבות הבקשה השניה, ניתנה על ידי בית הדין האזורי החלטה ביום 29.8.2004, בה ניתן סעד ארעי במעמד צד אחד, המורה למבקשים שלא לבצע את החלטת ההשעיה מיום 28.7.2004, או כל החלטה אחרת בדבר השעייתו של המשיב, וזאת עד לבירור הבקשה השנייה (להלן - ההחלטה השנייה). החלטה זו בוטלה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 21.9.2004 .

2.7.   ביום 22.9.2004 התקיים דיון נוסף בפני בית הדין האזורי, במהלכו נחקרו המשיב והמצהיר מטעם המבקשים.

2.8.   בהחלטה מיום 12.10.2004, היא ההחלטה נשוא הבקשה,  קבע בית הדין האזורי כי המבקשים לא מילאו אחר ההחלטה הראשונה, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים, והנציב לא נתן החלטה חדשה בהתייחס לנימוקים שהועלו על ידי המשיב. בהחלטה נשוא הבקשה, ניתנה למבקשים ארכה לביצוע ההחלטה, בתוך 15 יום. כן קבע בית הדין כי המבקשים ישלמו את הוצאות המשיב בגין ההליכים עד כה בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. 

2.9.   המבקשים פנו לבית הדין בבקשה לדחיית מועד תשלום ההוצאות עד לסיום ההליכים בתיק, ובקשה זו נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 21.10.2004.

2.10.                    לאחר שהומצאו לבית הדין הנימוקים מטעם נציב שירות המדינה, הורה בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 31.10.2004,  על מחיקת הבקשה הראשונה.

3.      בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשים נטען כי:

3.1.   לנוכח החלטת בית הדין מיום 29.8.2004, אשר קבעה כי על המבקשת 2 "להימנע מלבצע את החלטתה מיום 28.7.2004 או כל החלטה אחרת בדבר השעייתו של המבקש", לא יכול היה הנציב לקיים את ההחלטה הראשונה, מיום 11.8.2004. ההחלטה השנייה ביטלה למעשה את החלטתו הראשונה של בית הדין. ידי הנציב היו כבולות בצו מניעה זמני, אשר שינה למעשה את הסכמת הצדדים כאמור בהחלטה הראשונה.

3.2.   מהחלטת בית הדין קמא מיום 12.10.2004 לא ניתן ללמוד על פגם בהתנהלות הנציב המצדיק השתת הוצאות על המבקשים. להיפך, בהחלטה זו נדחו טענות המשיב בעניין פגמים בהחלטת הנציב.

3.3.   המשיב עצמו לא חויב בהוצאות, על אף שבהתנהלותו הפר בעצמו את החלטת בית הדין מיום 11.8.2004. המשיב לא חויב בהוצאות גם בפסק דינו של בית הדין הארצי, על אף שטענות המבקשים התקבלו.

3.4.   גם לאחר שמחק בית הדין קמא את הבקשה לסעד ארעי כליל, לא פסק הוצאות אשר יאזנו את החיובים בין הצדדים.

4.      נימוקי הבקשה להארכת מועד הם:

4.1.   ההחלטה בה נפסקו ההוצאות כנגד המבקשים ניתנה ביום 12.10.2004. החלטה זו לא סיימה את ההליך הזמני, אלא ניתנה בשלב בו הוחלט כי על הנציב להעביר החלטתו לבית הדין, בניגוד להחלטת השנייה של בית הדין קמא.