החלטה בתיק בשא 160674/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בעקבות בקשה לסילוק על הסף ותגובת המשיבה לבקשה, וכן בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד המבקשת, באי כוחה ובא כוח המשיבה, במסגרת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב של 8,662 ש"ח שהגישה המשיבה נגד המבקשת.

עיקרי טענותיה של המשיבה בכתב התביעה הן כדלקמן:

1. ביום 9.7.00 פנתה המבקשת אל המשיבה על מנת שתטפל עבורה בהשגת מענק מועידת התביעות בקשר לעבודות כפייה במלחמת העולם השנייה.
2. פקידים מטעם המשיבה הסבירו למבקשת את זכויותיה, חובותיה וסיכוייה, ובעקבות זאת חתמה המבקשת על בקשה להגשת תביעה לועידת התביעות באמצעות המשיבה, וכן על הסכם שכ"ט לפיו ישולם למשיבה שכר טרחה בשיעור 15% בצירוף מע"מ מכל סכום שיתקבל מועידת התביעות או מכל גוף אחר.
3. עובדי המשיבה מילאו את המסמכים הנדרשים על-ידי ועידת התביעות ו/או סייעו למבקשת למלאם, ולאחר מכן קיימו מעקב אצל ועידת התביעות.
4. בעקבות האמור לעיל קיבלה המבקשת מענק כספי בתשלומים אשר הועברו אליה ישירות, כאשר שווי המענק לפי השער היציג ביום שליחת מכתב ההתראה עומד על סך של 49,567.95 ש"ח.
5. ב"כ המשיבה פנה למבקשת מספר פעמים, לרבות בדואר רשום, בדרישה שיועבר לו שכר הטרחה הנ"ל, אך פנייתו לא נענתה.

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן והצהירה, בין היתר, כדלקמן:

1. בשלהי שנת 2000, בעת שהותה של המבקשת במתנ"ס "בית פוסטר" בשכונת נווה עמל בהרצליה במסגרת פעילות קבוצתית לבני גיל הזהב, נאמר לה כי ניצולי שואה זכאים לקבל פיצויים מגרמניה על-ידי מילוי טפסים בסניפי הדואר ושליחתם ללא כל עלות. במעמד זה אף קיבלה המבקשת את הטפסים הרלוונטיים להגשת תביעת הפיצויים.
2. ביום 2/2/01 פנתה המבקשת לסניף הדואר הקרוב לביתה, מילאה בעצמה את הטופס הרלוונטי, הגישה אותו בסניף הדואר באותו יום וחתמה בפני פקיד הדואר.
3. המבקשת מעולם לא נפגשה עם המשיבה או מי מטעמה בעניין נשוא התביעה.
4. המסמכים עליהם מסתמכת המשיבה נשלחו אל המבקשת באמצעות הדואר, מבלי שמי מטעמה של המשיבה יסביר למבקשת את משמעות חתימתה עליהם, ומבלי שנאמר למבקשת כי אין כל צורך במתווך לשם הגשת תביעת הפיצויים, שכן קיימים מוקדי סיוע העומדים לרשותה ללא תשלום.

במסגרת בקשת הרשות להתגונן הוסיפה המבקשת וטענה כי אין כל נפקות למסמכים המהווים יסוד לתביעת המשיבה, שכן על פי סעיפים 2 ו- 9 לחוק התביעות של קורבנות השואה (הסדר טיפול), תשי"ז-1957 (להלן: " החוק"), לא היתה למשיבה סמכות להתקשר עם המבקשת בעניין נשוא התביעה. כמו-כן טענה המבקשת כי המשיבה פנתה אליה באמצעות מודעת פרסומת, וזאת בניגוד לסעיף 4 לחוק.    

במהלך הדיון נחקרה המבקשת על תצהירה, ולאחר מכן הוגשו בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעם המבקשת, תגובה לבקשה זו מטעם המשיבה וסיכומי הצדדים בכתב במסגרת ההתנגדות לביצוע התביעה.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דינה של הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות, אולם דינה של ההתנגדות לביצוע התביעה להתקבל, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתבססת על כך שהמשיבה לא היתה מוסמכת לטפל בתביעת הפיצויים של המבקשת, שכן היא אינה נמנית עם הגורמים המנויים בסעיף 2 לחוק. דא עקא, כפי שעולה מתגובת ב"כ המשיבה, תחולתו של החוק במקרה דנן שנויה במחלוקת עובדתית ומשפטית, ועל-כן יש לאפשר לשני הצדדים להגיש לבית המשפט ראיות ו/או חוות דעת על מנת לנסות ולהוכיח את טיעוניהם בעניין זה.

באשר להתנגדות עצמה, יש ליתן למבקשת רשות להתגונן ולו לאור המחלוקת בדבר תחולתו של החוק, כפי שצוין לעיל, שכן באם יתברר שיש להחיל את החוק במקרה שבפני, ושהמשיבה אינה נמנית עם אותם גורמים המוסמכים לטפל בתביעות מהסוג שהגישה המבקשת, אזי נראה על פניו כי המשיבה איננה זכאית לתשלום שכר טרחה כלל.

בנוסף לכך, הנני סבור כי יש מקום לבירור עובדתי של טענות נוספות שהעלתה המבקשת ולא נסתרו במהלך חקירתה הנגדית. כך למשל, יש לבחון קיומה של הטעיה או חוסר תום לב מצד המשיבה, וכן להידרש למערכת ההסכמית בין המבקשת למשיבה, שכן מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט לראשונה במהלך הדיון עולה לכאורה שהמשיבה איננה מוזכרת בכל ההסכמים ויפויי הכוח עליהם חתמה המבקשת.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף, מקבל את בקשת הרשות להתגונן וקובע כי נושא ההוצאות ייקבע בהמשך הדיון בתובענה.