החלטה בתיק בשא 16035/05 - פסקדין

המשיב אוחז בשטר חוב ע"ס 40,000 ש"ח לפקודתו, חתום ע"י עושה השטר - החייב מס' 1, בערבותם של החייבים האחרים.

כל אחד מן החייבים הגיש תצהיר בתמיכה בהתנגדות, והתצהירים זהים בעיקרם.

המבקש 1 (שייקרא להלן:"המבקש") מאשר בתצהירו כי ביום 1.3.04 נחתם בינו לבין המשיב חוזה שכירות לגבי מבנה הנמצא ברח' יפה נוף 99 חיפה (נספח א' לתצהיר), לתקופה של שנה החל מיום 1.1.04 וכלה ביום 31.12.04. לדבריו, טען המשיב כי יש בידיו רישיון עסק במשותף עם מסעדה סינית אשר פעלה בסמוך למושכר. (סעיף 9 ב' לחוזה). בהסתמך על דברים אלה הסכים המבקש לשכור את העסק והתחייב לשלם למשיב סך 8,900 ש"ח כל חודש. (סעיף 7 ב' לחוזה).

המבקש טוען כי מעולם לא היה למושכר רישיון עסק אשר התיר למקום לפעול כמקום למכירת משקאות אלכוהוליים, מכירת מזון והפעלת מוסיקה בשעות הלילה. עוד טוען המבקש כי למבנה אין כלל רישיון בניה וביקורת שנערכה מטעם מכבי אש העלתה מימצאים חמורים הנוגעים לבטיחות המקום. (נספח ב' לבקשה).

המבקש טוען כי השקיע במושכר אלפי שקלים, המקום צבר מוניטין וקהל רב החל לפקוד אותו.

המבקש חוזר ומצהיר כי מעולם לא היה למקום רישיון עסק, וכי אף אין היתר בניה למקום. (נספח ג' לבקשה). לדבריו פנה לעיריית חיפה כי תאשר לו רישיון לעסק, אך תשובת העירייה היתה כי הטיפול בבקשתו יתחדש רק אם תפורק הבניה שהוקמה ללא היתר. (נספח ד' לבקשה).

במקום נערכו ביקורים מטעם משטרת ישראל, משרד הבריאות ומכבי אש ולכולם טענות בקשר לתפעול המושכר. המבקש מוסיף וטוען כי התריע על המצב בפני המשיב, באשר אין למקום רישיון עסק, אך העניינים התדרדרו. לגירסתו אין הוא חב עפ"י השטר נוכח הנזקים שנגרמו לו בעקבות השקעות הענק שהשקיע במקום.

בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי הפסיק לשלם דמי שכירות בחודש 5/05: "אני חושב שחודש 5/05 כבר לא שולם". פינוי המקום בוצע לטענת המבקש בתחילת 11/05, דהיינו 5 חודשים לפחות לא שולמו דמי שכירות.

המבקש עמד על דעתו שלמרות שבחוזה כתוב שיש למקום רישיון, "בפועל אין רישיון לעסק וגם אין רישיון בניה". למבקש הוצג רישיון עסק מטעם עיריית - חיפה, בר תוקף מיום 31.12.03 עד ליום 31.12.05 (מש/1), ל"בית קפה ומסעדה, משקאות משכרים - מקום לצריכתם". שם בעל העסק: קליקס השקעות וכספים, המאירי עופר, מרדכי דן. כמו כן הוצג למבקש מכתב ממונה רישוי עסקים בעיריית חיפה מיום 20.7.05, לפיו הוחלט לאשר לבית הקפה רישיון עסק זמני בתנאי שתפורק לאלתר התוספת המאוחרת שבכניסה שנסגרה בקיר זכוכית כ"קירוי זמני".

ב"כ המשיב הגיש חשבון חשמל שלא נפרע לחודשים 05. 10 - 6  ע"ס 22,656.61 ש"ח (מש/3), ומכתב עירייה על חוב ארנונה בסך 13.702.21 ש"ח. (מש/4). המבקש אישר את חתימתו על נספח לחוזה שכירות מיום 14.11.01 שנערך ונחתם ביום 23.1.03, (מש/5). ב"כ המשיב הגיש לעיונו של המבקש רשימת ציוד נספח א' לחוזה, ובו רשימת הציוד שנשאר במושכר "ואשר יוחזר למשכיר בסוף תקופת השכירות". (מש/6). לבסוף הוגש לעיונו של המבקש מכתב מכבי אש מיום 20.2.06 - מש/7.

ב"כ המשיב ויתר על חקירת שני המצהירים האחרים מבלי להודות בשום טענה מטענותיהם.

בסעיפים  22 ו - 23 (א) לחוזה השכירות נקבע כי אי - תשלום דמי שכירות באיחור של 14 יום מהווה הפרה יסודית של החוזה. בסעיף 20 (ג) לחוזה השכירות נקבע כי במקרה של הפרה יסודית של ההסכם, רשאי המשיב לממש שטר ביטחון ע"ס 40,000 ש"ח שהופקד בידיו עם חתימת חוזה השכירות. המבקש אישר כי מאז חודש מאי 2005 חדל לשלם דמי שכירות עבור הנכס.

במסגרת הליך נוסף בין הצדדים, (ת.א. 11235/05) (בקשה לצו עשה ולמתן צו כינוס נכסים במסגרת ת.א. 11235/05), הוסכם, כי "הנתבעים ישלמו את חוב דמי השכירות אשר הצטבר בגין חודשי מאי ויוני בארבעה תשלומים שוים וחודשיים החל מיום 1.8.05. לגבי דמי השכירות השוטפים כולל חודש יולי ואילך, הנתבעים ישלמו את דמי השכירות בהתאם לחוזה השכירות ובדרך כפי שסוכמה בין הצדדים עד היום". כב' השופטת ג'דעון נתנה להסדר הנ"ל תוקף של החלטה.

צודק ב"כ המשיב כי החלטה זו שומטת את הקרקע מתחת לטיעוני המבקש לפיהם שאינו מחוייב בתשלום דמי שכירות, שכן הוא עצמו הכיר בכך והסכים שיינתן תוקף של החלטה להסדר בין הצדדים. בהחלטתה מיום 26.10.07 במסגרת ת.א. 11235/05 נתנה כב' השופטת ג'דעון צו עשה המחייב את המבקש לשלם את דמי השכירות השוטפים החלים על המושכר, והתשלומים יופקדו בקופת ביהמ"ש מידי חודש בחודשו.

ב"כ המשיב טוען כי המבקש הפר את כל החלטות ביהמ"ש, ומשלא שילם דמי שכירות החל מחודש 5/05 ועד 11/05, קמה זכות למשיב לפי סעיף 20 (ג) להציג את השטר לפרעון.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי משהפסיק המבקש לשלם דמי שכירות, הוצג השטר לפרעון כדין, והמבקש מחוייב על פיו. אשר לטענות המבקש: בפתיח לחוזה השכירת מחודש מרץ 2004 נרשם כי המשכיר הינו הבעלים הרשום של מבנה בית קפה ברח' יפה נוף 99 הצמוד למסעדה הסינית גלי ים. לביהמ"ש הוצג רישיון עסק תקף לבית קפה - מסעדה. ב"כ המשיב טוען כי השוכר החליט להפוך את בית הקפה לפאב, ועל כן הוא היה צריך להשיג את האישורים המתאימים לעסק מסוג זה. ב"כ המשיב טוען כי אם רצה המבקש לשנות את זהות העסק, היה עליו לפעול להשגת רשיון לפאב, שכן המושכר היה בית קפה, והיה לו רישיון עסק לבית - קפה.

במכתב העירייה מיום 31.5.05 הובהר למבקש כי העירייה תחדש טיפולה בבקשתו לרשיון עסק  (פאב במקום בית קפה), לאחר שיפרק את תוספת הבנייה - קיר זכוכית שנבנה ע"י המבקש עצמו.  (נספח ד' לבקשת המבקש). מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי בית הקפה היה בעל רישיון עסק, אך התנהלות המבקש שהקים תוספת בניה ללא היתר היא זו שהכשילה את נסיונותיו להוציא רישיון עסק לפאב. עפ"י סעיף 9 ג' לחוזה השכירות "השוכר יצטייד באישור מכבי האש ומשרד הבריאות ובכל אישור אחר הדרוש להפעלת עיסקו".

ולבסוף, מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי אין ממש בטענת המבקש שלמבנה אין היתר בניה,  שהרי הוצג רישיון עסק למבנה, אלא שהבנין בו שוכן המושכר נבנה לפני קום המדינה, ומאחר שמדובר במבנה ישן, אין בנמצא היתר בניה "לכל הבנין". (מכתב ראובן כץ מיום 30.6.05), (נספח ט' לסיכומי ב"כ המשיב), אך לא היה בכך כדי למנוע מתן רשיון לעסק. (מש/1).

משבאתי לכלל מסקנה כי עפ"י החלטות ביהמ"ש מחוייב המבקש בתשלום דמי השכירות, ומשהוכח כי למקום היה רישיון עסק לבית - קפה, אך המבקש בנה תוספת קירוי ללא היתר, והפך אותו לפאב, מה שהקשה על קבלת רישיון עסק לעסק החדש, מחוייב המבקש בתשלום דמי שכירות ובכל התשלומים החלים על הנכס כגון ארנונה, חשמל וכו'.