החלטה בתיק בשא 15984/05 - פסקדין

1.         בפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את ממצאי הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי מיום 19.10.04 ומיום 19.7.05, מכח סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2.         המשיב יליד 1939, מורה לנהיגה במקצועו. ביום 8.8.97, בעת שהעביר שיעור נהיגה לתלמיד, הוא זינק על ההגה על פי הנטען, ובלם בלימת חרום על מנת למנוע תאונה. הארוע גרם לו בהלה, התרגזות ומתח נפשי בלתי רגיל ולמחרת היום הוא אושפז בבית חולים "הלל יפה" ואובחן כי לקה בתעוקת לב לא יציבה.

3.         בית הדין האזורי לעבודה הכיר בארוע כתאונת עבודה, וזאת בהתבסס, בין היתר, על חוות דעת מומחה רפואי שמונה מטעמו, ד"ר יעקב פרידמן, אשר קבר כי קיים קשר סיבתי מובהק בין הארוע לבין פרוץ תעוקת הלב הלא יציבה אצל המשיב.

מעיון בחוות דעתו של ד"ר פרידמן עולה כי הוא בחן את מצבו הבריאותי של המשיב שקדם לתאונה והתייחס באופן ענייני למימצאים שעלו מתיקו הרפואי והגיע לידי מסקנה כי לא נמצא סימוכין שהמשיב סבל ממחלת לב ברמה הקלינית לפני התאונה ( ראה תשובה ד' בחוות דעתו ). עוד קבע המומחה כי בגופו של המשיב היתה קיימת מחלה טרשתית מפושטת אך יציבה ואסימפטומטית, וכי יש סימכוין רפואיים מאוד משמעותיים בתיקו הרפואי של המשיב המדברים על יציבות מצבו. עוד הוסיף וקבע כי לאור מצבו האנטומי פיזיולוגי היציב סיכוייו של המשיב לפתח ארוע חריף במועד הספציפי 9.9.97 ( הטעות במקור, כ. ג' ) היו קלושים. בסיכום חוות דעתו הוא ציין כי בהתחשב במספר עובדות: אסימפטומטיות מוחלטת של המשיב לפני האשפוז, העדר כל הגבלה תפקודית ותוצאות הארגומטריה מה- 24.4.97, מצבו של המשיב היה יציב והיה נמשך עוד זמן.

4.         המבקש פנה למל"ל בתביעה לקביעת דרכת נכותו מהתאונה. בפני ועדה זו עמדו חוות דעתם של ד"ר פרידמן ושל ד"ר בנאי. בהחלטת הועדה מיום 27.10.03 נקבע כדלקמן:

"מצבו הרפואי הנוכחי הינו 25% לפי סעיף 9 ג (2) אך מצבו הרפואי בזמן עבר קודם, המחלה הכלילית היתה קיימת לפני כן ולא שייכת לתאונה הנדונה. כתוצאה מהתאונה עצמה לא נגרם נזק לשריר הלב כפי שתואר בבדיקות אקו לאחר מכן.  אי לכך, לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה הנדונה" ( ההדגשות אינן במקור ).

5.         המבקש ערער על ההחלטה הנ"ל בפני ועדת עררים. הועדה עיינה בין היתר, בחוות דעתו של ד"ר פרידמן וכן בחוות דעת פרטית של פרופ' רוגין שהוגשה על ידי המשיב, ובהחלטה מיום 19.10.04 קבעה כי:

" הועדה עיינה בחוו"ד פרופ' רוגין מ- 2.8.04 ומקבלת את מסקנותיו וקובעת נכות צמיתה בשעור של 25% לפי סעיף 9 (2) א' מ- 20.2.98. הנכות הזמנית נשארת בעינה"

6.         לטענת המבקשת, המשיב סבל לפני התאונה מבעיות קרדיאליות כרוניות, ברם, בועדות המל"ל לא נעשה דיון מעמיק בשאלת הקשר הסיבתי שבין מחלתו הקרדיאלית של המשיב לבין התאונה, על כן אין בפנינו קביעה על פי דין המחייבת מכח סעיף 6 ב לחוק הפיצויים, ויש צורך במינוי מומחה שידון ויבחן את הקשר הסיבתי הנ"ל.

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע חומר הראיות שהוגש יחד עם הבקשה והתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

ד"ר פרידמן שמונה כאמור כמומחה מטעם בית הדין, בחן את עברו הרפואי של המשיב והגיע לידי מסקנה כי המשיב לא סבל ממחלת לב ברמה הקלינית לפני התאונה, וכי אלמלא התאונה, מצבו היציב של המשיב, בהתבסס על האסימפטומטיות המוחלטת לפני האשפוז, העדר כל הגבלה תפקודית ותוצאות הארגומטריה מה- 24.4.97, היה נמשך זמן רב.  ד"ר פרידמן קבע כי קיים קשר סיבתי מובהק בין התאונה לבין תעוקת הלב שנגרמה למשיב בעקבות התאונה.

גם פרופ' רוגין התייחס בחוות דעתו לעברו הרפואי של המבקש ולאחר בדיקת כל החומר הרפואי שהונח בפניו, לרבות חוות דעתו של ד"ר פרידמן, קבע כדלקמן:

" לדעתי קיימת נכות קרדיאלית לצמיתות עבור האוטם בקיר הסרעפתי לפי תקנון הביטוח הלאומי לפי סעיף 9 2 א 25%. אין מקום להורדת נכות על מחלה שלא היתה קיימת ( ההדגשה אינה במקור ).

            יוצא איפוא שטענת המבקשת ולפיה נתוניו הרפואיים הקודמים של המשיב ועברו הקרדיולוגי לא עמדו בפני הוועדות ( ראה סוף סעיף 6 לבקשה ), התבררה כחסרת יסוד, וכי קביעתה של הועדה לעררים התבססה על חוות דעתם של שני מומחים שבדקו את עברו הרפואי של המשיב וקבעו כי התסמונות מהן סבל לפני התאונה אינם מגיעים לכדי מחלה, וכי מכל מקום, אין להם קשר לתאונה.

8.         משכך, לא השתכנעתי כי יש צורך, בנסיבות המקרה, במינוי מומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו של המשיב עובר לתאונה לבין תעוקת הלב שממנה סבל בעקבותיה כבקשת המבקשת, והנני סבורה כי התייחסותה של ועדת המל"ל לעניין הקשר הסיבתי היתה עניינית ומבוססת על חוות דעת רפואיות, ומימצאיה מהווים קביעה על פי דין במקרה דנן.

9.         המבקשת טענה כי יש לפסול את קביעת ועדת הערר של המל"ל מפאת היתרון שזכה לו המשיב כתוצאה מהצגת חוות דעת רפואית פרטית מטעמו של פרופ' רוגין. אולם, כבר נפסק כי מקום בו בדקה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי את הנפגע בעצמה וסמכה החלטתה לא רק על חוות הדעת שהמציא לה הנפגע מטעמו, כי אם על שורה של מסמכים אחרים וממצאים רפואיים, מה שקיים במקרה שלנו, לא תנתן הרשות להבאת ראיות לסתור ( ראה א. ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית, עמ' 504 הערת שוליים 32 ).

8.         לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לדחות את הבקשה.

9.         נקבע לישיבת קדם משפט ליום 31.1.06 שעה 8:40.

ניתנה היום כ"ו בחשון, תשס"ו (28 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.