החלטה בתיק בשא 159364/06 - פסקדין

החלטה זו הינה בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 7/6/05.

ביום 16/3/06, התקיים דיון בפני כבוד הרשמת כוכבה לוי, בבקשה לביטול פסק דין (בש"א 185242/05), אשר הגיש המבקש ביום 20/12/05.

בית המשפט בהחלטתו דחה את הבקשה לביטול פסק דין מאחר ונקבע כי התצהיר שנערך  ע"י המבקש נעשה על דרך ההפנייה ואינו עומד בדרישות הדין.

כמו כן קבע בית המשפט כי אין בהחלטתו הנ"ל לחסום את דרכו של המבקש מלהגיש בקשה לביטול פסק דין ערוכה כדין נתמכת בתצהיר שלא על דרך של הפנייה והמפרטת טענות  ההגנה.

בעקבות החלטת בית המשפט הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול פסק דין היא הבקשה נשוא החלטה זו.

המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

המבקש טוען בבקשה כי לא קיבל את כתב התביעה וכי נודע לו לראשונה על קיומה של התביעה לאחר שסניף הבנק בו מתנהל חשבונו הודיע לו על הטלת עיקול במסגרת הליכי הוצל"פ לביצוע פסק דין.

בחקירתו הנגדית של המבקש הוצג לו אישור המסירה של כתב התביעה , המבקש אישר כי הינו מתגורר בכתובת המצויינת על גבי אישור המסירה - נווה זוהר 106 ים המלח.

מעיון באישור המסירה  עולה כי מדובר במסירה שנעשתה בדואר רשום באמצעות רשות הדואר, והינה חתומה על ידי מקבל המסירה.

המבקש טען בבקשתו, כי אינו חתום על אישור המסירה  וכי כתב התביעה לא נמסר לו.

המבקש נושא בנטל להוכחת טענתו זו, אולם המבקש לא זימן לדיון את שליח המסירה מטעם רשות הדואר, ועל כן לא נסתרה החזקה לפיה כתב התביעה שנשלח בדואר רשום לכתובת מגוריו נמסר למבקש.

לפיכך, דינה של הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק להדחות.

המבקש אינו מציין בתצהירו מהו המועד בו נודע לו לראשונה על קיומו של פסק הדין, אלא מסתפק בהעלאת טענה כללית כי נודע לו על פסק הדין לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו.

אין די בהעלאת טענה כללית מאין זו, שכן על המבקש היה לפרט המועד המדויק בו נודע לו על הטלת העיקול, דבר אשר לא עשה.

למבקש נמסרה אזהרה במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע של פסק הדין נשוא ההחלטה ביום 15/8/05, היינו, על המבקש היתה החובה להגיש בקשה לביטול פסק דין תוך 30 יום  ממועד סיום פגרת הקיץ של בית המשפט, קרי, עד ליום 30/9/05.

המבקש הגיש את הבקשה הראשונה לביטול פסק דין (בש"א 185242/05 ) ביום 20/12/05, היינו, באיחור ולאחר חלוף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.

משהוגשה הבקשה לביטול פסק דין באיחור לאחר חלוף המועד חובה היה על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, דבר שלא נעשה.

בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין, אין כל התייחסות של המבקש מדוע הוגשה הבקשה הראשונה לביטול פסק דין ביום 20/12/05, באיחור של  למעלה מחודשיים וחצי, לאחר חלוף המועד להגשת הבקשה.

יתרה מזו, עיון בתצהירו של המבקש אינו מגלה כל טעמים מיוחדים הנדרשים על פי תקנה 528 לתקסד"א.