החלטה בתיק בשא 15920/05 - פסקדין

1.                  לפני בקשה לדחות על הסף, מפאת התיישנות, את תביעת המשיב, שהוגשה ביום 25/9/01.

למעשה, זהו גלגולה של הבקשה לדחייה על הסף המקורית, שהוגשה ביום 23/1/02, במסגרת בש"א 2790/02.

על פי כתב התביעה, בראשית שנת 1994 היה מר אהרון אהרוני בעלים של 40% מהון המניות של חברת ג'ואי נכסים בע"מ (להלן: "חברת ג'ואי"), מר ישראל יצחקוב  החזיק ב-20% מהון המניות באמצעות חברה אחרת שבבעלותו, ומר דני יצחקי החזיק ב-40% מהון המניות. כל אחד מבעלי המניות החזיק גם ב-1/3 ממניות ההנהלה.

בשלב מסויים, הוחלט לפרק את השותפות. מר אהרוני ומר יצחקוב פנו לעו"ד אריה דנציגר לצורך קבלת ייעוץ משפטי לעסקה המתגבשת, במסגרתה הם ירכשו את חלקו של מר יצחקי במניות חברת ג'ואי, וימכרו אותו לצד ג', שיהווה מעין משקיע (שכן לא היו בידם מקורות מימון עצמאיים). 

בכתב התביעה, העלה מר אהרוני שורה ארוכה של טענות עובדתיות, שיש בהן בכדי להעיד (לדעתו) על התרשלותו של עו"ד דנציגר בטיפול המשפטי בעיסקה.

לטענת מר אהרוני, הסכם קבלת השירות נחתם על ידי עו"ד דנציגר גם בשמו של שותפות עורכי הדין אלחנני, דנציגר,שפורן ושות', ולכן זאת נושאת באחריות למעשיו של עו"ד דנציגר, וזאת בנוסף להפרת התחיבויותיה על פי הסכם קבלת השירות (עו"ד דנציגר ושותפות עורכי הדין אלחנני, דנציגר, שפורן ושות' יקראו להלן ביחד - "המבקשים"). 

                 בכתב התביעה, עתר מר אהרוני לחייב את המבקשים בתשלום סכום של

                 4,250,000 ש"ח  בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לו לטענתו.

כאמור, ביום 23/1/02 הגישו המבקשים בקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות. בקשה זו העלתה שתי שאלות עיקריות הנובעות מאופן ניהול ההליך-

א.    האם אי תשלום האגרה במועד שנקבע לכך, אלא רק ביום 9/12/01, בחלוף תקופת ההתיישנות, מביאה אוטומטית לכך שיראו את התביעה כאילו לא הוגשה במועד שהוגשה בפועל, מה שמוביל להתיישנותה (למרות שלא ניתנה החלטה המפסיקה את הדיון בתביעה בדרך כלשהי) .

ב.     האם הצהרה קודמת של המשיב בדבר כוונתו להגיש תביעה שכנגד אם תתקבל בקשתו למתן רשות להגן, היא בגדר "תובענה" לצורך סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות")(בקשת הרשות להגן הוגשה במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר שהגישו המבקשים כנגד מר אהרוני, בגין אי תשלום שכר טרחה).

בהחלטתו מיום 3/2/03 , קבע כב' הרשם ד"ר עדי אזר ז"ל, כי התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית והתשובה לשאלה השנייה היא חיובית, ובהתאם לכך דחה את הבקשה.

על החלטה זו הוגש ערעור לכב' השופטת שרה דותן (ע"א 1276/03).

בפסק דינה מיום 3/2/04 קיבלה כב' השופטת שרה דותן את הערעור, ושינתה את החלטת כב' השופט אזר ז"ל, באשר לדיון בשתי שאלות משנה אלה (כלומר היא קבעה כי התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית והתשובה לשאלה השנייה היא שלילית, ולכן התביעה התיישנה).  על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 2486/04).

בפסק הדין מיום 23/6/05, קבעה כב' השופטת נאור, כי למרות שהאגרה שולמה באיחור, יש לראות את התביעה כתביעה שהוגשה במועד שבו היא הוגשה בפועל, ב-25/9/01. אלא שקביעה זו אינה מייתרת את הדיון העובדתי בשאלת ההתיישנות, ויש לבחון האם התביעה התיישנה, בהתאם לטענות העובדתיות והתאריכים המופיעים בה.

באשר לשאלה השנייה, נקבע כי כפי שקבעה כב' השופטת שרה דותן, לא ניתן לראות את הכוונה להגיש תביעה שכנגד, כפי שנטענה בתצהיר שצורף לבקשת רשות להגן, כתובענה לצורך סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע כי- "התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי יקבע אם חלק מהתביעה התיישן וידון ביתרת התביעה, השאלה אם סוגיית ההתיישנות החלקית תתברר יחד עם התביעה או בשלב המקדמי-מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי" (נספח א' לבש"א 15920/05).

2.                  בהתאם לתוצאת פסק הדין של בית המשפט העליון, הוגשה הבקשה הנוכחית. 

המבקשים טענו, כי יש לדחות על הסף כל עילת תביעה המופיעה בכתב התביעה, שנולדה לפני ה-25/9/94.