החלטה בתיק בשא 15875/07 - פסקדין

הבקשה ;

בקשה לדחיית התביעה אשר הוגשה בת.א. 771/07 (להלן: " התביעה"), על הסף' בשל מספר נימוקים חלופיים, אשר יידונו להלן.

בתביעה נטען, כי המבקש 1 (להלן: " הבנק"), הפר התחייבותו כלפי המשיבים, לממן בניית בנין ובו 4 דירות מגורים, אשר חפצו המשיבים להקים על מגרש שבבעלותם.

התביעה הוגשה כנגד הבנק ומנהלו דאז, הוא המבקש מס' 2.

בין הבנק לבין המשיבים נחתמו שלושה חוזי הלוואה אשר, לטענת המשיבים, הופרו ע"י הבנק.

בתביעתם עותרים המשיבים למתן סעד הצהרתי, לפיו אין הם חבים לבנק דבר ולפיו על הבנק לשחרר את כל הבטחונות בהם הוא מחזיק. כן עותרים הם לסעד כספי, שעיקרו דמי שכירות שהם משלמים עבור הדירה בה הם מתגוררים כיום, ושווי דמי שכירות אשר נמנעים מהם, לטענתם בשל אי סיום הבנייה ולסעדים כספיים נוספים. לגבי המבקש מס' 2 טוענים המשיבים, בתביעתם, כי הוא הפר את התחייבויותיו כלפיהם ונמנע מלהורות לבנק (כך !) לקיים התחייבויות אלה.

עיקר טענות המבקשים ;

א.         המשיבים לא שילמו הוצאות אשר נפסקו לטובת הבנק עקב מחיקת תביעה קודמת, אשר הגישו המשיבים כנגד הבנק, בטענות דומות, בביהמ"ש המחוזי בירושלים, בה.פ. 4414/05 (להלן: " התביעה הראשונה"), אשר נמחקה ע"י המשיבים בהמלצת ביהמ"ש, לאור טענות מקדמיות, אשר הועלו ע"י הבנק, תוך שבהחלטת ביהמ"ש, שם, מיום 3.5.07, חויבו המשיבים בתשלום הוצאות לבנק בסך של 1,500 ש"ח ונקבע ש" ההוצאות ישולמו רק ככל שתוגש תובענה חדשה נגד המשיבים או מי מהם ועם הגשתה".

ב.        בימ"ש זה נעדר סמכות מקומית בשל תנית שיפוט ייחודית הקבועה בסעיף 37 לחוזי ההלוואה, שם הסכימו הצדדים, כי:

" מקום השיפוט היחיד לצורך חוזה זה יהיה אך ורק בתל-אביב-יפו, אולם הבנק יהיה רשאי לנקוט באמצעים משפטיים נגד הלווה ו/או נגד הערבים בכל בית משפט מוסמך אחר".

                תניה דומה מצויה גם בהסכמי המשכנתא.

באשר לתוקפה של תנית השיפוט בנוגע למבקש מס' 2 טוענים המבקשים, כי היא חלה גם עליו, שכן כל התביעה נגדו מבוססת על פועלו בתוקף תפקידו בבנק והיא אף מהווה חוזה לטובתו, כצד ג'.

ג.          לתביעה לא צורפו מסמכים מהותיים, כגון צו ירושה או צו קיום צוואה, או מסמך אחר, כדין, המעיד על כך שהמשיבים 1 ו/או 2, הינם היורשים החוקיים של המשיב 3, נציגיו או מנהלי עזבונו, דבר אשר עלול לגרום לכפל הליכים, אם וכאשר יופיעו יורשיו, על פי דין, של המשיב 3, ככל שיופיעו ולא הראו שיש להם זכות תביעה בשם המשיב מס' 3.

ד.         לחלופין, עותרים המבקשים להעברת הדיון אל ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו, בטענה כי הוא ביהמ"ש לו מוקנית  הסמכות המקומית לדון בתביעה.

יצויין, כי טענות אלה הועלו ע"י המבקשים גם במסגרת התביעה הראשונה.

עיקר טענות המשיבים ;

א.         לענין ההוצאות, אשר נפסקו בתביעה הראשונה, טוענים המשיבים, כי ביהמ"ש לא התנה, תשלום ההוצאות, כתנאי להגשת תביעה נוספת, אלא רק קבע מועד אפשרי ראשון לתשלומן. עוד טוענים הם, שממילא אין בדעתם לחמוק מתשלום ההוצאות.

ב.         אין ליתן תוקף לתנית השיפוט. הסמכות המקומית מבוססת, בין היתר, על מיקומם של המקרקעין הממושכנים ועל "העדר טענה" כנגד הסמכות המקומית לגבי המבקש מס' 2.

המבקשים לא צירפו לבקשתם את כל ההסכמים, אלא צירפו רק אחד מהם, מה גם שעילות התביעה אינן מתייחסות להסכמים אלה.