החלטה בתיק בשא 15870/05 - פסקדין

בפניי בקשת המבקש, נושה של החייב (להלן: הבנק), מיום 17/11/05 להצטרף לבקשת נושה אחר, אגף המכס ומע"מ שהוגשה ביום 12/1/05, למתן צו כינוס ולהכרזת פשיטת רגל של החייב.

העובדות הצריכות לענייננו.

1.         א. ביום 14/6/04 הגיש אגף המכס ומע"מ (להלן: מע"מ) בקשה להמציא לחייב התראת פשיטת רגל, בגין חוב מס חלוט בסך 510,537 ש"ח, ולאחר שקיבל מבוקשו, מסרה עוד ביום 27/6/04. החייב הציע לבטל את ההליכים ולשלם את חובו בתשלומים. הצדדים הגיעו להסדר לפיו החייב ישלם את חובו בתשלומים כמוסכם, כי הפרה של הסדר התשלומים תהווה מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(5) לפקודה, וכי ניתן יהא לראות בכך הודעה למע"מ כי החייב הפסיק לשעה או לצמיתות לשלם את חובו.

החייב לא עמד בהסדר, וביום 12/1/05 הגיש נגדו מע"מ בקשת נושה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל, בגין החוב שהחייב לא סילק, בניגוד להסדר. 

ב. ביום 10/7/05 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, ואילו החייב הגיש בקשה לביטולו ו/או לעיכובו ביום 18/7/05. לבקשתו, עוכב ביצועו של צו הכינוס עד למתן החלטה בבקשה לביטולו, בכפוף להפקדת 30,000 ש"ח. ביום 7/9/05 הגיעו הצדדים להסכם פשרה נוסף לפיו החייב ישלם את חובו בתנאים שהוסדרו, צו הכינוס יבוטל והבקשה למתן צו הכינוס תישאר על כנה למשך חצי שנה. עוד הוסכם כי הפקדון בסך 30,000 ש"ח שהפקיד החייב לצורך העיכוב יועבר לידי מע"מ.

כב' השופט סעב נתן ביום 7/9/05 תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, והורה כי צו הכינוס וההגבלות מכוחו יבוטלו בתוך 30 יום, אם לא תבוא התנגדות מטעם מי מנושי החייב. עוד קבע כי מע"מ יודיע לבית המשפט בתוך 30 יום אם הוא עומד על המשך ההליך.

ג. בהמשך להחלטת בית המשפט חזר מע"מ והודיע, עוד באותו היום, כי הוא מסכים שצו הכינוס יבוטל לאלתר, החל מיום אישור הסכם הפשרה, וכי הבקשה למתן צו הכינוס מיום 12/1/05 תיוותר על כנה למשך כחצי שנה. מע"מ יודיע אם החייב עמד בהסדר החדש וניתן למחוק את הבקשה, או אם לאו, ואז יתבקש בית המשפט ליתן צו כינוס נוסף.

לפיכך, עוד באותו יום, 7/9/05, קבע כב' השופט סעב כי לאור הסכמת מע"מ, ייכנס פסק הדין לתוקף לאלתר וביטל את צו הכינוס וההגבלות מכוחו.

ד. ביום 19/7/05 ניתן נגד החייב ואח' פסק דין (ת.א. 1451/03 בבית משפט מחוזי בתל אביב), וביום 23/8/05 ניתן נגדו פסק דין נוסף (ת.א. 63019/04 בבית משפט שלום בתל אביב), במסגרתם חוייב החייב לשלם לבנק סכומים העולים על 7.3 מליון ש"ח. החייב לא שילם את החוב הפסוק, בהודיעו כי הוא מתכוון לערער על פסקי הדין, וכן התנגד למימוש בטוחות שנתן לאשראי שקיבל מהבנק.

ה. ביום 17/11/05 הגיש מע"מ בקשה למחיקת הבקשה לצו כינוס ללא צו להוצאות. כב' הש' סעב העביר את הבקשה לתגובת הכנ"ר והחייב בתוך 30 יום.

2.         ביום 17/11/05 הגיש הבנק בקשה להצטרף לבקשת פשיטת הרגל, בטענו כי נתמלאו התנאים לכך, על פי הדין והפסיקה:

א. לטענת הבנק, התנאי הקבוע בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל, לפיו מעשה פשיטת הרגל שעליו מסתמכת הבקשה, אירע תוך 3 חודשים מיום הגשתה, מתקיים לעניין בקשת הצטרפות זו, וכי לבנק נודע לראשונה על מעשה פשיטת הרגל שביצע החייב רק באוקטובר 05', בעת שפעל באופן יזום לצילום החומר שבתיק בכותרת, לאחר שלא הצליח לעשות כן במשך תקופה ארוכה.

ב. בנוסף לכך טען כי החייב הודיע בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשתו לביטול צו הכינוס כי הוא אינו מצליח לעמוד בהסדר התשלומים אשר הושג בינו לבין החייב, וכי הוא יכול לשלם רק 10,000 ש"ח לחודש, הצהרה העומדת בהגדרת סעיף 5(1)(4) לפקודה.

ג. עוד טוען הבנק כי החייב עשה מעשה של העדפה במרמה בכך שחתם על הסדר פשרה עם מע"מ ביום 7/9/05, בעת שהוא אינו מסוגל לשלם את חובותיו.

3.         מע"מ הודיע ביום 30/11/05 כי הוא משאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת אף שמהותית, הסתיים לכאורה ההליך בינו לבין החייב. מע"מ אישר בתגובתו כי בניגוד להחלטת בית המשפט לא שלח כל הודעה בתוך 30 יום כנדרש, אך משהתברר כי המזכירות לא סגרה את התיק, הוגשה ביום 7/11/05 בקשה פורמלית לסגירתו בהתאם לפסק הדין מיום 7.9.05.

לטענת מע"מ הבנק ביקש להצטרף להליך רק לאחר שמע"מ הודיע לבית המשפט כי אינו עומד על המשך ההליכים, ולאחר שחלפו 60 יום ממתן פסק הדין. במועד הגשת הבקשה של הבנק עבר המועד של 30 יום אשר קצב בית המשפט, ולכן, לכאורה היה על הבנק להגיש בקשה חדשה שאינה המשך של הליך זה, אשר הסתיים למעשה עוד לפני שהחל תהליך ההצטרפות. עוד ביקש מע"מ להעביר לו את הפקדון בסך 30,000 ש"ח שנמצא בבית המשפט.

4.         החייב מסר תגובתו ביום 12/9/06 לפיה הוא מתנגד לבקשה מכל וכל, בנימוקים הבאים:

א. פרק הזמן של חצי שנה שנקבע בהסכם הפשרה היה זמן מקסימלי שמע"מ ביקש, אך לא חייב אותו, ומשניתנה החלטת בית המשפט כי מע"מ יודיע בתוך 30 יום עמדתו, הודיע מע"מ ביום 17/11/05 כי הוא מבקש למחוק את ההליך ללא צו להוצאות, וזאת ללא תיאום כלשהוא עם החייב. כבר למחרת הודיע החייב כי הוא מסכים למחיקת הבקשה ללא צו להוצאות.

לטענת החייב, הבקשה נסגרה בפועל על ידי מזכירות בית המשפט עוד ביום 7/9/05 והתיק היה כבר סגור במועד האמור, ובעת הגשת הבקשה לא היה הליך תלוי ועומד, לכן, אין הבנק יכול להצטרף אליו.