החלטה בתיק בשא 158488/05 - פסקדין

1. המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד המשיב ובמסגרת תביעה זו הוגשה בקשה לצו עיקול זמני שנדונה במעמד צד אחד שנתקבלה. המשיב הגיש בקשה לביטול העיקול.
2. המבקשת הינה חברה העוסקת בתחום האלומיניום. לטענת המבקשת, גם המשיב עסק בתחום זה ורכש ממנה סחורה . המשיב פעל תחת השם המסחרי " שלב גל" . (להלן "שלב גל").במהלך שנת 2000 רכש המשיב מאת המבקשת סחורות ונותר חייב לה סך של 191,433 ש"ח, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה, העומד בעת הגשת התביעה על סך של 246,359 ש"ח.
3. בגין החוב שילם המשיב למבקשת בשיקים הנושאים את השם שלב גל. -להלן "השיקים הראשונים". שיקים אלה חוללו מסיבה א.כ.מ ו"מוגבל".
4. במסגרת הסדר לפריסת החוב, הסכימה המבקשת לקבל מאת המשיב שיקים אחרים, במקום השיקים הראשונים. הפעם השיקים היו משוכים על ידי חברת רול גל  בע"מ.(להלן "רול גל"). המשיב הציג בפני המבקשת, מצג כי הוא הבעלים של רול גל , אולם התברר כי בעל המניות שלה היה מר פליקס מדריס, שהיה עובד של המשיב.
5. לטענת המבקשת. רול גל הוקמה על מנת שהמשיב יוכל להתחמק מנושיו בעוד הוא ממשיך לקבל באמצעותה, סחורות. המבקשת הסכימה לקבל שיקים של רול גל, אולם התנתה את קבלתם בחתימת המשיב על גב השיקים בערבות אוול וכן במסירתו של שטר חוב. בתמורה החזירה המבקשת למשיב את השיקים הראשונים.
6. השיקים של רול גל וכן שטר החוב חוללו והמבקשת הגישה אותם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המשיב הגיש התנגדות בטענת זיוף והתנגדותו התקבלה. כיום קיים תיק הוצאה לפועל פתוח כנגד רול גל.
7. התביעה כאן הינה תביעה כספית בעילה חוזית, לאחר שתביעתה בעילה השטרית נכשלה. התביעה היא בגין חובו של הנתבע, עבור סחורה שרכש ממנה ולא שילם עבורה. המבקשת טוענת, כי העיסקה נעשתה עם המשיב, כאשר הוא מסתתר מאחורי רול גל באמצעות עובדו מדריס אשר שיתף עמו פעולה להוליך את המבקשת שולל.
8. במסגרת הדיון בהתנגדות שהוגשה על ידי המשיב. ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת א.כהן (להלן "פסק הדין") המבקשת חוייבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בבקשה להטלת עיקול מבקשת היא להטיל עיקול עצמי על סכום זה. כמו כן נתקבל עיקול על זכויות של המשיב בדירה הידועה כגוש 3926 חלקה 1100 תת חלקה 55 ברח' הקישון 10 בראשון לציון. (להלן "הדירה").
9. הבקשה לביטול עיקולים- המשיב טוען, כי אין הוא חייב למבקשת מאומה, המבקשת היא זו שחייבת לו 10,000 ש"ח + מע"מ. המשיב טוען, כי המבקשת חוזרת על אותן הטענות אותן טענה בבקשה לביצוע השיקים וכאמור טענותיה נדחו. המבקשת מבססת את תביעתה על עילה חוזית, כאשר איננה מפרטת מאומה לגבי עילה זו. טענת המשיב הינה להשתק פלוגתא ומעשה בית דין. בידי המבקשת לא מצויים השיקים שצילומיהם צורפו לכתב התביעה, ראה נספח ב', משום שהשיקים נפרעו והם הוחזרו למשיב. המבקשת לא צרפה לבקשתה מסמך בכתב כלשהו ולא ראיה מהימנה התומך בתביעתה. המבקשת זייפה את חתימת המשיב , על השיקים שאותם הגישה לביצוע כמו כן זוייפה חתימתו על שטר החוב.בסך של 156,000 ש"ח. המשיב טוען, כי בהליך הקודם הוסכם כי גרפולוגית תבחן את השיקים ואת שטר החוב, אולם המבקשת חזרה בה מהסכמתה. עוד טוען המשיב, כי הטענה בדבר החלפת השיקים הראשונים בשיקים של רול גל איננה מתועדת ואף בית המשפט בפסק הדין, התייחס לכך. לטענת המשיב , היה על המבקשת להציג בפני בית המשפט את כל העובדות הנוגעות להליך הקודם שהתנהל בין הצדדים על פיו נדחתה הבקשה לביצוע שיקים שהגישה המבקשת, אי מסירת מידע רלבנטי זה לוקה בחוסר תום לב.
10. לענין העיקולים. הסכום של 10,000 ש"ח הומחו על ידי המשיב לב"כ  ולגבי הדירה, היא בבעלות אשת המשיב וזאת על פי פסק דין שאישר הסכם ממון שנערך בין הצדדים.

11.   מסקנות:

הבקשה לביצוע שטרות, הינה תביעה שטרית , כאשר אין מניעה שהמבקשת תגיש תביעה נוספת כנגד המשיב בעילה שונה, הפעם בעילה כספית- חוזית. כפי העולה, טענת המבקשת הינה כי השיקים הראשונים הוחלפו על ידי המשיב, בשיקים של רול גל כאשר המשיב חתום בגב השיקים בערבות אוול, והמשיב טוען - לא היו דברים מעולם. רול גל איננה חברה בבעלותו ואין הוא חתום על השיקים. כאמור נפסק ראה עמ' 8 לפסק הדין סעיף קטן (ג) כך:

"גרסתו של הנתבע אינה נטולת בעיתיות. הנתבע לא יכל לאמר כמה כספים שילם לתובעת בגין השיקים של "שלב גל" כיצד שילם אותם ומדוע אין לו כל מסמך בדבר אותם תשלומים, הרי מדובר בעסק!!!"...... כמו כן הקשר בינו לבין רולגל אינו כה תמים,כפי שהוא מנסה להציג, ולא ברור לי מדוע פליקס מדריס , הבעלים של רולגל, שיש לו יותר נסיון מלנתבע בתחום האלומיניום צריך לקבל יעוץ מהנתבע. מה עוד שבהמשך עדותו ציין הנתבע כי הוא "קיבל תלוש" ברולגל ורק בחודש הראשון עבד באמצעות מתן חשבוניות.כמו כן התברר, כי הנתבע עצמו הקים בשנת 2000 חברה בשל רולגל (1999) יצור ושיווק  לטענתו, החברה לא היתה פעילה , אך האם במקרה נקראו שתי החברות - רולגל??"

12. כלומר, הטענה של המשיב, כי לא היה לו קשר לרול גל וכי הוא רק היה שכיר בה, לא עברה את שבט הביקורת של בית המשפט. כמו כן הביע בית המשפט תמיהה מדוע אין למשיב קבלות בדבר התשלומים שביצע לדבריו עבור השיקים הראשונים וכן תמיהה רבה לגבי חברה נוספת שהקים, אשר במקרה, שמה דומה כל כך לשמה של רול גל. כל האמור מצביע על כך, שדעת בית המשפט לא היתה נוחה מהתנהלות הענינים של המשיב, אולם לבסוף , התקבלה ההתנגדות. כאשר בית המשפט הדגיש, ראה עמ' 10 בפיסקה (5) כי התביעות אינן מבוססות על עסקת היסוד ועל עצם קיום חוב של הנתבע כלפי התובעת, אלא עסקינן בתביעות שטריות בגין שיקים ושטר חוב, והטענה היא טענת "לא חתמתי".

13.  כלומר, המבקשת רשאית היתה להגיש תביעה המבוססת על עסקת היסוד, כפי שעשתה כאן, היא תובעת את המשיב לא על סמך שיקים ושטר חוב, אלא על סמך עסקת היסוד, על סמך הקשר שהיה ביניהם ואשר על פיו, לטענתה היא נתנה לו סחורה , והמשיב לא שילם עבורה.

עדותו של המשיב לא השאירה רושם אמין על בית המשפט . ראה בפסק הדין, עמ' 10 בפסקה (6):

"העדות(של צפי רחמים, מנהל המבקשת א.ע.) אמנם הותירה רושם אמין לאין ערוך מעדותו של הנתבע" כאשר גם בעדותו של רחמים מצא בית המשפט כי נפלו פגמים.

14.   לאור האמור, אינני סבורה שדין התביעה להדחות בשל מעשה בית דין. עילת התביעה היא שונה, התביעה הקודמת היתה בעילה שטרית, התביעה הזו היא בעילה כספית- חוזית.

15. לענין בקשה להטלת עיקול, שהוא סעד זמני על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן "התקנות") על המבקש לשכנע את בית המשפט כי מדובר בראיות מהימנות לכאורה בקיומה על עילת התובענה . אני סבורה, כי המבקשת עברה את הסף הנדרש להצגת עילת תביעה. השיקים שצורפו לכתב התביעה הינם השיקים הראשונים, כאשר בית המשפט הביע את תמיהתו על כך, שהמשיב פרע אותם, מבלי שהוא הציג קבלות ואישורים על כך. הרי מדובר בעסק!!! , (כך במקור בפסק הדין) גם חברת רול גל שהוקמה על ידי עובד של המשיב, אומרת דרשני, כאשר מתברר שהמשיב הקים אף הוא חברה בשם דומה. כל זה מצביע על כך, שהמשיב ניסה באמצעות חברות שהקים, אם על ידי עובד שלו ואם בעצמו , להתחמק מנושים שיש לו ביניהם המבקשת.כמו כן צרפה המבקשת כרטסת הנהלת חשבונות, שיקים חוזרים, בה מפורטים כל השיקים .
16. לאור האמור, נראה לי שהמבקשת הצביעה על קיומה לכאורה של עילת התביעה ולענין ההכבדה שעל המבקשת להוכיח על פי תקנה 374 לתקנות נקבע כי
    "שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".