החלטה בתיק בשא 157974/04 - פסקדין

בפני בקשה להארכת מועד ולביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים בו חויבו לשלם למשיב סכום של 69,122 ש"ח בגין ערבותם לחברת מגן מעליות בע"מ.

יצויין כי ההליכים בתיק זה עוכבו במשך שנים, עקב נסיונות חוזרים ונשנים להסדיר את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה בשנת 2004 בעוד שפסק הדין ניתן עוד באוקטובר 2001.

בתחילה התקיימו הדיונים בבקשה לביטול פסק דין בפני כב' הרשמת עפרון, ולבסוף התקיים הדיון בפני.

לאחר הדיון ביקשו הצדדים לנסות שוב ולהסדיר את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, אולם גם נסיון אחרון זה לא צלח.

התביעה הוגשה בגין חוב של חברת מגן מעליות בע"מ (להלן: "מגן"), כאשר המבקשים היו בעלי עניין בחברה וערבו לחובותיה בהתאם לכתב ערבות שצורף כנספח ו' לכתב התביעה.

מסתבר כי חברת מגן קרסה ומונה לה (לפי הנטען) כונס נכסים בינואר 1999, וביולי 1999 מפרק.

התביעה הוגשה בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש בסך של 16,713 ש"ח וכן בגין יתרת חוב בגין שתי הלוואות בסכום של 52,342 ש"ח.

למעשה, מרבית החוב הינו בגין שתי הלוואות. מעיון בתיק עולה כי הסכמי ההלוואות לא צורפו לכתב התביעה. בכתב התביעה עצמו אין פירוט כלשהו לגבי אותן ההלוואות, לא ברור מתי ניתנו ההלוואות, סכומן תנאיהן,והבטחונות שניתנו בגינן (ככל הנראה, שועבדו כלי רכב כבטוחה להלוואות) וכיוצ"ב.

באשר לעניין זה אני סבורה כי נפל פגם בכתב התביעה, בפרט כשמדובר בתביעה בסדר דין מקוצר בו נדרש התובע לצרף ראשית ראיה בכתב בנוגע לחוזה או להתחייבות שבגינה הוגשה התביעה.

מסירת כתב התביעה ביחס לשני המבקשים בוצעה בדרך של הדבקה ביום 6/8/01 ברח' יוניצמן 21/263 ת"א (מלון מנדרין לשעבר), כאשר השליח טוען בתצהירו כי לפי דברי השומר יש למבקשים משרד במקום.

אינני סבורה כי די בתצהיר זה על מנת להשתכנע כי בוצעה מסירה כדין.

השליח אינו מפרט האם בדק בעצמו כי יש למבקשים משרד בבניין, מה שם המשרד, באיזו קומה הוא מצוי, מהו מספר הדירה, והיכן בוצעה ההדבקה בפועל.

המבקשים טוענים כי נודע להם על פסק הדין רק מעיקולים שבוצעו במסגרת הליכי ההוצל"פ. במהלך הדיון התברר כי הצהרה זו אינה נכונה לפחות ביחס לגיל ברק, אשר קיבל את האזהרה וחתם עליה ביום 27/11/01 (מש/1).

מסירת האזהרה בוצעה בכתובת מגוריו של מר גיל כפי שרשומה בתדפיס רשם החברות של חב' מגן - ולא ברור מדוע מלכתחילה לא בוצעה מסירה של כתב התביעה בכתובת זו.

במובן זה קיים פגם בעצם ההדבקה, משהוברר כי ניתן היה למסור את כתב התביעה למבקש עצמו במקום מגוריו, כאשר כתובת מגוריו צויינה בכתב התביעה עצמו.

מכל מקום, לאחר מסירת האזהרה פנו המבקשים לעורכת דין לאובר, וזו פנתה במכתב מיום 12/12/01, לעו"ד מסיקה, אשר עבד במשרד ב"כ המשיב.

במכתב זה נטען כי לא בוצעה למבקשים מסירה כדין של כתב התביעה, היות וחברת פיו סטארליפט בה עבדו המבקשים כשכירים (לפי הנטען), עברה למשכן חדש ברח' החרושת 9 ברמת השרון עוד ביום 1/6/01, לפיכך ביקשה עו"ד לאובר את הסכמת ב"כ המשיב לביטול פסק הדין.

מתברר כי לאחר מכתב זה הושגו הסכמות כלשהן בעל פה בין באי כוח הצדדים.

אין חולק כי סוכם על עיכוב הליכי הוצל"פ וניהול משא ומתן, לאחר שהבנק ימציא למבקשים את דפי חשבון החל משנת 1999.