החלטה בתיק בשא 15779/06 - פסקדין

א.         בפניי בקשת ב"כ הנתבעת לפסילת ארבעה מסמכים שבדעת ב"כ התובעת לשגר למומחים הרפואיים שהתמנו לבדיקת התובעת, ובהם גם המומחה בתחום הנפשי. התובעת כבת 20 כיום, ונפצעה קשה בתאונת דרכים. נתמנו מומחים רפואיים לבדיקתה, ובהם גם מומחה בתחום הנפשי.

ב.         ב"כ התובעת מבקש לשגר למומחים ארבעה מסמכים רפואיים שנעשו על ידי הפסיכולוג השיקומי פרופ' אלי וקיל, המטפל בתובעת במסגרת פרטית. לגבי שלושה מתוך מסמכים אלה טוען ב"כ הנתבעת כי אלה למעשה בגדר חוות דעת אסורה.

ב"כ הנתבעת מציין כי מסמכים אלה לא נערכו על ידי גוף ניטרלי אובייקטיבי וזהו שיקול מהותי חשוב שעל ביהמ"ש ליתן דעתו עליו. בין היתר מפנה ב"כ הנתבעת גם ל-רע"א 5638/95 מגדל בע"מ נ. כריסטיאן שמור, פ"ד מ"ט (4), 865.

המסמך הרביעי הוא מכתבו של פרופ' א. וקיל מיום 12.11.06 אל חברת תיקל שפנתה אל פרופ' וקיל לצורך קבלת מלוא החומר שיש ברשותו בעניינה של התובעת. פרופ' וקיל כותב במכתב התשובה שהקשר  שלו עם התובעת הוא רק שיחות טיפוליות, הוא לא ערך לתובעת אבחון (שנעשה במסגרת אחרת), ולפיכך, הוא מצרף את הדיווחים המצויים ברשותו.

ג.          ב"כ התובעת מציין בתגובתו שהתובעת עברה ועוברת אצל פרופ' א. וקיל טיפול פסיכולוגי שוטף מאז נובמבר 2005.

פרופ' א. וקיל מסר שאינו עורך רישום פרטני של השיחות הטיפוליות, ולכן ברשותו רק העתקי הדיווחים שהוציא בעניינה של התובעת שאותם מבקש ב"כ התובעת להמציא למומחים הרפואיים.

ב"כ התובעת מסתמך על רע"א 3906/95 אסתר אמר נ. הדר חברה לביטוח פ"ד מ"ט (3), 303, וכן רע"א 7265/05 גלדשטיין נ. בראל, פ"ד נ' (3) 214, לתמיכה בטענתו שאם תופיע התובעת בפני המומחה הרפואי לא תהא למומחה אפשרות ללמוד על בעיותיה ותלונותיה שנמסרו ב"זמן אמיתי", זאת בשעה שמאז נובמבר 2005 מקבלת התובעת טיפול פסיכולוגי רצוף אצל פרופ' א. וקיל, ומדובר בעשרות פגישות טיפוליות, וייתכן שמומחה ביהמ"ש אף יטיל ספק באמיתות תלונותיה של התובעת בעדר מסמך טיפולי מאז נובמבר 2005.

ד.         שקלתי את טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, עיינתי במסמכים נשוא הבקשה וכן בפסיקה הרלוונטית.

ככל שמדובר במכתבו של פרופ' א. וקיל אל חברת תיקל מיום 12.11.06 אינני רואה צורך בהמצאתו למי מן המומחים הרפואיים, שהרי אין במכתב אלא הודעה על כך שפרופ' א. וקיל לא ערך לתובעת אבחון (שהתבצע במסגרת אחרת), וכל שיש ברשותו אינו אלא הדיווחים המצורפים. מכתב זה הוא אינפורמטיבי ורלוונטי מבחינת ביהמ"ש ובאי-כוחם של הצדדים, ואולם, נכון לשעה זו, אינני סבור שמסמך זה רלוונטי באשר למומחים הרפואיים, ולכן אין להמציא את המכתב מיום 12.11.06 למומחים.

ה.         לענין שלושת המסמכים האחרים:

כפי שנקבע ב-רע"א 5638/95 מגדל נ. שמור, פ"ד מ"ט (4), 865, בעמ' 875:

"המסמכים שניתן להגישם למומחה בתחום הפסיכולוגי הם בראש וראשונה אלה שנערכו על ידי גוף ניטראלי אובייקטיבי, כגון בית חולים, לצורך טיפול בנפגע. אשר לטיפולים פרטיים כאן יש לנהוג במשנה זהירות, לא משום הטלת דופי ברופא או במטפל, אלא מהחששות שהובעו על ידי בסעיף 11 לעיל לגבי תמריץ הנפגע להאדרת תביעתו. כאמור, יכול שנפגע ישתמש בשירותי רופא או פסיכולוג או עובד שיקום באופן פרטי, כדי להכין לעצמו רקע לתביעה רחבת היקף"

ואולם, מוסיף וכותב ביהמ"ש, שם:

"עם זאת, לא כל מי שפונה לרופא פרטי לשם קבלת טיפול פסיכולוגי לאחר תאונה, עושה כן כשאינו נזקק לטיפול כזה כלל. אין לפסול פסילה גורפת כל חומר שבא ממקור פרטי...."

                        (ההדגשה שלי- י.ג.)

ועוד בהמשך:

"בעיקרון, אין מניעה להעביר למומחה כרטיס טיפולים אותנטי שנערך על ידי פסיכולוג פרטי, להבדיל מחוות דעת של פסיכולוג פרטי. אלא שראוי להבהיר למומחה המקבל כרטיס טיפולים כבענייננו , כי מדובר בפסיכולוג פרטי שאליו פנה הנפגע מיוזמתו, וכי אין הוא - המומחה - קשור במסקנותיו של אותו פסיכולוג ורשאי הוא לערוך בדיקות עצמאיות, ולהגיע למסקנות עצמאיות, והכל כפי שייראה לו"

ו.          במקרה שבפנינו עולה ממכתבו של פרופ' א. וקיל מיום 12.11.06 שכל אשר ברשותו הינם שלושת המסמכים מיום 13.11.05, 9.7.06, 24.10.06, משמע, אין ברשותו כרטיס טיפולים.

יחד עם זאת ברי שחוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש לא תהא שלמה אם לא יהא ברשותם מידע באשר לטיפול הפסיכולוגי שקיבלה ומקבלת התובעת מאז נובמבר 2005.