החלטה בתיק בשא 15771/07 - פסקדין

בקשה למחיקת ערעור שכנגד על הסף.

בפסק דין, אשר ניתן ביום 28.3.07, ע"י כבוד השופט רניאל (בשבתו, אז, בבימ"ש השלום בחיפה), בתביעה ובתביעה שכנגד, אשר הוגשו בת.א. 5788/99 (להלן: " פסק הדין"), חויב עזבונו של עלי ברמן ז"ל (להלן: " המנוח"), באמצעות יורשיו (חנה ברמן, עודד ברמן, יעקב ברמן וגילה אסתר שטראוס), לשלם למבקשת 1, סכום כסף.

ביום 22.4.07, בעקבות בקשת המשיבים (אשר, לשם הנוחות, ייקראו, להלן: " ברמן"), תוקנה טעות סופר בפסק הדין באופן שהחיוב על פיו הועמד על סך של 417,821 ש"ח, במקום 821,417 ש"ח.

ביום 24.7.07 הגישו ברמן בקשה נוספת לתיקון טעות סופר ולהארכת מועד להגשת הבקשה ולתיקון - בש"א 12150/07 בבימ"ש קמא (להלן: " בקשת התיקון"). בבקשה זו התבקש ביהמ"ש לתקן את פסק הדין ע"י מחיקת הגב' חנה ברמן, אלמנתו של המנוח (להלן: " האלמנה") מבין יורשיו של המנוח (החייבים על פי פסק הדין), שכן האלמנה הסתלקה מחלקה בירושה לטובת ילדיה, כפי שעולה מהצו שניתן לירושת המנוח.

ב"כ המבקשים (אשר, לשם הנוחות, ייקראו להלן: " ירקוני") התנגדו לבקשה, בטענה כי עבר המועד לתיקון פסק הדין, הקבוע בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: " החוק") וכי לא ניתנו טעמים ראויים לאיחור בהגשת בקשת התיקון (אשר, אמנם, הוגשה באיחור ניכר של כ- 4 חודשים).

יצויין, כי על פי סעיף 81(ב) לחוק, אם מסכימים בעלי הדין לתיקון טעות בפסק דין, רשאי ביהמ"ש לתקנה בכל עת ואין הוא מוגבל במועד הקבוע בסעיף 81(א) לחוק. ירקוני ציינו זאת בתגובתם, אולם טענו שאין הם מסכימים לתיקון, לאור הזמן שחלף ולאור כך שמדובר (לשיטתם), בטעות אשר יש לערער עליה ולא בטעות סופר.

עוד טענו ירקוני, כי למרות שבית המשפט לא חייב את האלמנה באופן אישי, היה עליו לעשות כן מאחר שהאלמנה היתה שותפה למעשי המנוח בהברחת רכוש, אולם ייאמר, כבר כעת, כי אין הם מערערים על כך, במסגרת ערעורם.

בהחלטה מיום 2.9.07 דחה בימ"ש קמא, את בקשת התיקון, לאור עבור המועד להגשתה (להלן: " ההחלטה הנוספת").

ביום 5.6.07 הגישו ברמן ערעור על פסק הדין (ע"א 4520/07), הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, ובאותו יום הגישו גם ירקוני ערעור על פסק הדין (ע"א 4523/07).

ביום 2.9.07 (הוא היום בו ניתנה ההחלטה הנוספת), הגישו ברמן ערעור שכנגד לע"א 4523/07, אשר כל כולו הינו ערעור על דחיית בקשת התיקון.

בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני הערעורים, על פי החלטה מיום 18.10.07.

ירקוני טוענים, כי יש לדחות את הערעור שכנגד על הסף, שכן אין הוא מתאים להיות ערעור שכנגד, מאחר שאין הוא שזור וקשור לאותו ענין המונח בפני ביהמ"ש בערעור הראשי. עוד טוענים הם , כי על ברמן היה להגיש בקשה לתיקון ערעורם (אשר הוגש בע"א 4520/07.

אכן, כבר נפסק, כי ערעור שכנגד ניתן להגיש רק באותו עניין שהוא נושא הערעור - בש"א 3567/91 - אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' יעל ברנע וכי המבחן לפיו יש לקבוע אם מדובר "באותו נושא", הוא מבחן העילה.

" הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין." - בש"א 4691/91 - מדינת ישראל ו-2 אח' נ' שמעון אוזן . פ"ד מה(5), 695, עמ' 700-701.

אולם, בבש"א 3567/91 - הנ"ל, נקבע, כי:

" אם הוגש ערעור בעניין הפיצויים (בלבד) יכול הערעור שכנגד להיות מופנה גם נגד קביעת האשם, למרות שהערעור הראשי לא עורר אף נקודה בסוגיה זו. הטעם לכך הוא שקביעת האשם, המובאת באותו פסק דין היא התשתית של ההכרעה השיפוטית, אשר רק על יסודה ניתן היה לחייב את המשיב (המזיק...) בתשלום פיצויים. לשון אחרת, קביעת האשם והפיצויים הם חלק מאותו עניין."

גם בענייננו, יש לומר כי מדובר באותה עילה, שכן ירקוני הגישו ערעור המכוון גם כנגד האלמנה. האלמנה הינה משיבה בערעור ולכן, ככל שיתקבל הערעור, היא תימצא מחוייבת בחיובים נוספים.

לשון אחר - כיוון שהקביעה בפסק הדין, לפיה האלמנה הינה יורשת, מהווה תשתית הכרחית לחיובה, המתבקש  גם בערעור שכנגד, יש לומר כי הערעור שכנגד הינו באותו ענין כפי הערעור.

לפיכך, זכאית האלמנה להעלות, בערעור שכנגד, טענה כנגד עצם חיובה בפסק הדין ולא רק כנגד סכומי החיוב או כנגד חיובים נוספים על פיו.