החלטה בתיק בשא 15771/05 - פסקדין

1.         לפני בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני בטרם הגשת תובענה, שיאסור על המשיבה (להלן:"המשיבה") לממש ערבות בנקאית אשר מספרה הוא 500524/0001 (להלן: "הערבות הבנקאית"), שהוצאה לזכותה ע"י המשיב מס' 2 וכן לאסור על המשיב מס' 2 להעביר למשיבה כל סכום כספי שהוא על יסוד הערבות הבנקאית.

המבקשת הינה חברה אשר עיקר עיסוקה בניהול והפעלה של בתי קפה ומסעדות. המשיבה הינה חוכרת לדורות של נכס הנמצא ברח' אח"י אילת 69 וידוע כחלקה 69 בגוש 11586 בקריית חיים (להלן: "הנכס"). ביום 3.9.97 התקשרו ביניהן המבקשת והמשיבה בהסכם שכירות לא מוגנת לתקופה של 5 שנים לגבי חלק מהנכס, עם אפשרות להארכת התקופה בשלוש שנים נוספות (להלן: "הסכם השכירות").  המבקשת המציאה, על פי סעיף 27א להסכם השכירות, ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח כביטחון לפינוי המושכר, תשלום כל התשלומים החלים עליה ומילוי יתר התחייבויותיה כמפורט בחוזה השכירות. תקופת השכירות המקורית עפ"י הסכם השכירות הסתיימה , ועקב מימוש האופציה ע"י המבקשת היא הוארכה עד ליום 15.11.05.

2.         המבקשת מנהלת בנכס בית קפה מסעדה, הידוע כ"קפה דיזל" שהפך לפי הנטען, לעסק ידוע, בעל מוניטין רב וקהל מבלים קבוע. לטענת המבקשת היחסים בינה ובין משיבה היו תקינים לחלוטין וביום 26.05.03 אף נכרת הסכם שכירות נוסף לגבי משרד וממ"ק הנמצאים בקומת הביניים של הנכס ואשר היו אמורים לשמש כמשרדים למשיבה (להלן: "הסכם השכירות הנוסף"). לטענת המבקשת, במהלך שנת 2004 וראשית שנת 2005, חזר והתחייב מר דובי נחשון, מנהלה של המשיבה, כי למבקשת תעמוד אופציה נוספת לחידוש הסכם השכירות, באותם התנאים. על בסיס מצג זה, השקיעה המבקשת לטענתה מאות אלפי שקלים חדשים בהכשרה וסלילה של מגרש חניה בצמוד למושכר ובטיפולים תכנוניים ומשפטיים בלגליזציה של המבנה המושכר ומתן היתר לשימוש חורג לעסק המתנהל שם על ידה. כמו כן נמנעה המבקשת לטענתה, להתקשר בהסכמי שכירות נוספים עם בעלי נכסים אלטרנטיביים הסמוכים לנכס המושכר, אשר פנו אליה בהצעות אטרקטיביות.

3.         חודש מרץ 2005 התגלעה מחלוקת בין הצדדים. מנהלה של המשיבה, מר נחשון, פנה למנהלי המבקשת בדרישה להגדלת דמי השכירות. לטענתה של המבקשת המשיבה ביקשה להגדיל את סכום השכירות פי שלוש ולהעמידם על סך של 18,000$ לחודש. המבקשת הגיבה לדרישה במכתב שהבהיר את עמדתה ואת התנגדותה הנחרצת לאותה הדרישה. מכאן החלה מסכת של החלפת מכתבים, הליכים משפטיים והאשמות שונות שהעלו הצדדים. למחלוקת נוספה גם טענת המשיבה כי המבקשת גרמה לכאורה נזקים למושכר ועל כן צריכה לשפות אותה בסך של 14,600 ש"ח. המבקשת הכחישה את הנזקים האמורים וסירבה לשלם את הסכום המבוקש. כמו כן סירבה לפנות את המושכר וטענה כי יש לכפות על המשיבה לקיים את התחייבותה לכאורה, להמשיך את יחסי השכירות.

ביום 25.08.05 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידה של המבקשת מהמושכר (ת.א (חי') 14241/05).  כמו כן ביקשה המשיבה לממש את סכום התיקונים בסך 14,600 ש"ח מהערבות הבנקאית שהופקדה בהתאם לסעיף 27 להסכם השכירות. לבקשה זו מתנגדת המבקשת מכל וכל ועל כן הוגשה הבקשה שלפנינו.

טענות המבקשת

4.         טענת המבקשת העניין שלפנינו נופל לגדר אותם מיקרים חריגים שבהם ראוי ואף הכרחי למנוע את מימוש הערבות הבנקאית. לטענתה כל מטרתה של דרישת המימוש מצד המשיבה  היה להפעיל לחץ פסול על המבקשת במטרה לכפות עליה תנאי שכירות גרועים. בנוסף טוענת המבקשת, כי התיקונים לא בוצעו שכן לא ייתכן כי בוצעו עבודות תיקונים כלשהן במושכר ללא ידיעתה.

טענות המשיבה

5.         אשית המשיבה מכחישה מכל וכל את טענתה של המבקשת כי מנהלה, מר נחשון, הבטיח או התחייב לאופציה נוספת להמשיך את חוזה השכירות באותם התנאים. המשיבה ממשיכה וטוענת כי התריעה על הנזקים למושכר היות ובתחילת שנת 2005 היא רכשה את הזכויות בכל חלקי הבניין והשכירה למוסד לביטוח לאומי את הקומה השלישית ואת החניון. הנזקים הנטענים באים לידי ביטוי בעיקר בחניון ועל כן ביום 04.05.05  היא התריעה בשנית על הנזקים שנגרמו לנכס ודרשו את תיקונם. לטענת המשיבה פניותיה למבקשת לא נענו ועל כן  היא נאלצה לתקן חלק מהנזקים שנגרמו ע"י המבקשת בעצמה. לטענת המשיבה, המבקשת הזניחה את המושכר, גרמה וגורמת למושכר ולבניין בו הוא מצוי נזקים בשל ליקויים באחזקת המושכר ועל כן מפרה המבקשת את סעיף 21 לחוזה השכירות. לאור האמור הגישה המשיבה בקשה למשיב מס' 2 למימוש הערבות הבנקאית. מימוש הערבות הבנקאית נועד לכסות על הוצאותיה של הנטענות של המשיבה, בגין תיקון חלקי של הנזקים שנגרמו למושכר ולבניין ע"י המבקשת. המשיבה טוענת כי אין בבקשה זו כל ניסיון אחר אלא לכסות את נזקיה של המשיבה כתוצאה מעלויות התיקון. ערבות בנקאית אוטונומית הינה ערבות בלתי מותנית ועל כן יש לנהוג במשנה זהירות בצווי מניעה הניתנים כנגד מימוש הערבות, וזאת על מנת לשמור על עצמאותן של הערבויות הבנקאיות וחשיבותן בחיי המסחר.

דיון

6.         ש להבחין בין ערבות כמשמעה בחוק הערבויות התשכ"ז-1967, לבין חובת שיפוי. הערבות מוגדרת כהתחייבות אדם לקיים חיובו של אחר כלפי צד שלישי והיא תלויה בקיומו של החיוב העיקרי וכל טענה טובה של החייב כנגד הנושה עומדת לערב. (סעיפים 1ו-7 לחוק הערבות).  לא כן המצב שבו נעשה נתק בין חבות "הערב" לבין חבות החייב, המעמיד את חובת "הערב" על בסיס אוטונומי ועצמאי. במקרה זה, חבות הערב הינה התחייבות לשיפוי המוכרת על פי סעיף 16 לחוק הערבות (ר. בן אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי (תשנ"ו - 1996) עמ' 483).

הערבות הבנקאית האוטונומית אינה חיוב טפל הבא לשמש ערובה לחיוב אחר, עיקרי, אלא זו התחייבות לשיפוי (ע"א 529/78, איליט נ' אלקו, פד"י לח (2) 13, עמ' 17). יתרונה של הערבות הבנקאית בכך שהבנק מתחייב לנערב על פי דרישה ראשונה ואינו מקבל על עצמו לברר אם ביצע החייב את החוזה או הפר אותו. (בר"ע 46/71, מדינת ישראל נ' חברה א"י לקירור ואספקה, פד"י כה (1) 529, עמ' 532). מאחר שהערבות האוטונומית מבודדת מעסקת היסוד המובטחת על ידה, אין לבית המשפט עניין בטענות הצדדים הישירים להסכם, ועילות החבות בגין החוזה ובגין הערבות אינן זהות. כל דרישה כלפי הבנק מחייבת אותו בתשלום הסכום המובטח, וזו משמעותה של עצמאות החבות לשיפוי.

הערבות על פי דרישה ראשונה נועדה לתת את מירב הביטחון למקבלה, בהינתן הנתק בינה לבין החוזה, והכלל הוא כי בית המשפט לא ייאלץ בעל זכות גבייה מיידית להמתין עד אשר יצליח להוכיח את זכותו כלפי החייב העיקרי. עיקרה של הערבות האוטונומית הוא, איפוא, במימושה המיידי והבלתי מותנה בחיוב העיקרי. עם זאת, הוכרו מקרים נדירים וחריגים בהם ניאותו בתי המשפט לעכב את מימוש הערבות האוטונומית (בש"א (ירושלים) 2503/99 - נידר - חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל .תק-מח 99(2), 2679 ,עמ' 2680).

7.         מקרים בהם התנהגות התובע המבקש לממש את הערבות היא חמורה או במקרים בהם קיימת תרמית או זיוף, ביצוע פעולות נקמנות והפעלת לחץ בלתי הוגן וכן קיומן של נסיבות מיוחדות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל כי אין לעכב מימוש ערבות אוטונומית. (רע"א 222/87, פיתוח כוכב יאיר נ' דביר, פד"י מא (4) 430 עמ' 433 וכן  ע"א 340/78 אילוט בע"מ נ' אלקו, פד"י לב (3) 318 עמ' 321-322).

ישנה חשיבות רבה למיצוי ייחודה של הערבות הבנקאית כמכשיר אמין, יציב ובטוח במשק העיסקי ולכן החריגה מהכלל נעשית רק במצבים יוצאי דופן שבהם האינטרס הכולל בעיכוב המימוש גובר אף על המטרה הכללית למצות את השימוש בערבות האוטונומית כמכשיר יעיל להבטחת זכויות בחיי המסחר. (המר' 5626/86, חב' חשמל נ' לוי, פסמ"ח תשמ"ז,485 (2) 493 וכן בש"א (ירושלים) 2503/99 - נידר - חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל .תק-מח 99(2), 2679 ,עמ' 2680).

8.         האם נופל מקרה זה למסגרת החריגים המיוחדים המצדיקים עיכוב מימוש הערבות עד להכרעה בהליך העיקרי? נראה לי כי התשובה לכך היא בשלילה. אבהיר מסקנתי זו .

המשיבה רכשה את הזכויות בכל חלקי הנכס, רק בראשית השנה. הקומה השלישית וכן החניון מושכר ע"י המשיבה למוסד לביטוח לאומי (ראה עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.05). הנזקים הנטענים מטרידים את המוסד לביטוח לאומי, ומתצהירו של מנהל המשיבה, מר נחשון שהוגש כתגובה לבקשה, עולה כי המוסד לביטוח לאומי לא שילם את דמי השכירות במועד ואף התנה את התשלום בביצוע בתיקון נזילות של שמן ומים לחניון. לאור האמור, לא נראה לי כי בקשתה של המשיבה לתקן את הנזקים שנגרמו לכאורה ע"י המבקשת אינה הגיונית. לאור סירובה של המשיבה לתקן את הליקויים הנטענים  מובן הצורך של המשיבה לתקן את הליקויים הנטענים בעצמה.

9.         לאור האמור לא שוכנעתי בטענות המבקשת כי פעולת המשיבה לממש את העלות הנטענת של התיקונים מהערבות הבנקאית משמשת ככלי בידה, ללחץ ואיום על המבקשת. לזאת אף מצטרפים דבריו של מר נחום קורמן, מנהל המבקשת (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.05) בהם הוא מודה כי סכום של 12,500 ש"ח אינו מהווה לחץ על המבקשת אלא מטרד.

כאמור יש לשוב ולהדגיש את החשיבות שבמיצוי ייחודה של הערבות הבנקאית כמכשיר אמין, יציב ובטוח במשק העיסקי. עיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית יעשה רק במקרים חריגים ובמצבים יוצאי דופן. המצב שלפנינו אינו כזה.

אשר על כן ומהטעמים שפורטו לעיל,  הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.