החלטה בתיק בשא 157606/06

1.         בפני בקשה להתיר לנתבעת מס' 1 (להלן: "המבקשת") להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה"), שקבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה, בשיעור של 15%, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.9.03.

רקע עובדתי

2.         התובע נפגע בשתי תאונות דרכים, האחת ארעה ביום 25.9.03 (להלן: "התאונה הראשונה") והשניה ארעה ביום 7.12.03 (להלן: "התאונה השניה").

3.         בתאונה הראשונה, נפגע התובע, בכתף שמאל. היות ומדובר היה בתאונת עבודה, פנה התובע למל"ל, לקביעת נכותו, בגין התאונה הראשונה. הועדה קבעה לתובע, נכות צמיתה, בשיעור של 15%, בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל.

4.         התאונה השניה ארעה כחודשיים וחצי לאחר התאונה הראשונה ובעת שהתובע שהה עדיין, בחופשת מחלה בגין התאונה הראשונה. בתעודת חדר מיון, ביחס לתאונה השניה, נרשם: "נפל ונחבל בכתף L ... כתף L ללא סימני חבלה תנועה פעילה מוגבלת".

5.         עוד ולמען שלמות התמונה יצויין כי מלכתחילה מונה מומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, שהתבקש להתייחס לשתי התאונות. היות והתובע פנה למל"ל, ויתר על בדיקת המומחה ולאחר מכן אף הודיע כי נוכח קביעת הנכות בגין התאונה הראשונה, הינו מוותר על מינוי מומחה, ביחס לתאונה השניה, תוך שמירת זכותו לטעון לנכות כתוצאה מהתאונה השניה, אם תוגש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

            טענות הצדדים

6.         המבקשת טוענת כי מעיון בתיעוד הרפואי שעמד בפני הועדה עולה כי הועדה הרפואית לא היתה מודעת לכך שהתובע עבר תאונת דרכים נוספת ביום 7.12.03, ולא הוצגה בפניה תעודת חדר המיון מיום 7.12.03, ממנה עולה כי התובע נפגע פגיעה נוספת, בכתף שמאל.

            המבקשת צרפה לבקשה אישור מיום 16.3.06, חתום על ידי פקיד תביעות של המל"ל המאשר כי תעודת חדר המיון האמורה, לא עמדה בפני הועדה.

המבקשת טוענת כי מטעמים אלה יש להתיר הבאת ראיות לסתור.

7.         הנתבעת 2 מתנגדת לבקשה. לטענתה, התאונה השניה היתה תאונה קלה אשר לא גרמה לתובע כל נכות רפואית, והראיה שבתעודת חדר המיון נרשם "כתף L ללא סימני חבלה"ומאידך קיימת התייחסות לפגיעה בכתף, תולדת התאונה הראשונה.

            עוד מוסיפה הנתבעת 2 וטוענת כי גם אם תעודת חדר המיון האמורה, היתה עומדת בפני הועדה, הרי שלאור הפגיעה הקלה, בתאונה השניה, הועדה לא היתה משנה את קביעתה.

8.         התובע מתנגד אף הוא לבקשה.   

התובע טוען כי התאונה הראשונה היתה קשה ביותר ואילו התאונה השניה, היתה תאונה מינורית שבה נחבל התובע קלות. לפיכך, אין, לטענת התובע, כל הצדקה להביא ראיות לסתור, שכן, לטענתו כל הממצאים הרפואיים שהתגלו בכתף שמאל ובצוואר, הינם תולדת התאונה הראשונה.

הדין

9.         בסעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), נקבע מנגנון של הבאת ראיות לסתור: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

10.        הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, ינתן במקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

            א.         טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת

תרמית או בטלות מעיקרא.        

            ב.         טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז