החלטה בתיק בשא 156796/07 - פסקדין

בבקשת המבקשת לסילוק על הסף

1.         זו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בהיעדר עילת תביעה.

עניינה של התביעה לחיוב המבקשת באובדן רווח עתידי בסך של 500,000 ש"ח, ולחילופין, בתשלום דמי פיצויים למשיבה, מהרווחים שתעשה המשיבה, לטענת המבקשת שלא כדין, על חשבונה מעבודות המוזרמות לה על ידי רשות העתיקות, לטענתה של התובעת.

השאלה העומדת בבסיס החלטה זו היא - האם אפילו תוכיח התובעת כל עובדה ועובדה בכתב תביעתה - יעלה בידה לזכות בסעד אותו היא תובעת.

עיינתי בבקשה, בתגובה בתשובה ובתגובתה הנוספת של התובעת שהוגשה שלא ברשות ביהמ"ש ביום 22.4.07.  עיינתי בה עוד בטרם התקבלה בלשכתי הבקשה למחיקתה שהגישה המבקשת ביום 26.4.07.

ודוק: המבחן הוא מבחנו של כתב התביעה המונח  בפני בית המשפט, ואין מקום להיזקק בדיון בבקשה למחיקה על הסף למסמכים ולטענות העובדתיות הנוספות שהוסיפה המשיבה ואשר זכרן לא בא בכתב התביעה: די שהעילה למחיקת כתב התביעה  מוכחת וגלויה על פני כתב התביעה עצמו.

המבקשת, המשיבה ושמונה  מוסדות אחרים, הגישו עתירה לבג"צ, כעותרים כנגד רשות העתיקות.  כל העותרים לרבות המשיבה יוצגו ע"י משרד עורכי הדין פרופ' יובל לוי ושות' משרד עורכי דין.  בשכר טרחתם נשאו לאחר שהחלו ההליכים, בקשו המבקשת ושמונה עותרים נוספים, לקדם הליך של מו"מ לפשרה עם רשות העתיקות, המשיבה בבג"צ.

לאחר שהליכי המו"מ - אשר המשיבה לא הייתה צד להם - הביאו ליצירתו של הסדר אשר יביא פתרון לכל המבקשים שבעתירה והם מכוני הארכיאולוגיה הפועלים בתחום חפירות הצלה, ולא רק למבקשת, משכו כל העותרים, ובכלל זה המבקשת את עתירתם, לא לפני שהמשיבה החליפה יצוג.  המשיבה המשיכה בעתירה בעצמה, ובסופו של יום חזרה בה ממנה.

העתירה לבג"צ הייתה להורות לרשות העתיקות לחדול מעיסוקה בחפירות הצלה, לאור העובדה, כי היא פועלת בניגוד עניינים, בהיותה גוף המעניק רישיונות חפירה ומפקח על העבודות, והן הגוף אשר מבצע עבודות אלו, ומתחרה בגופים אחרים הפועלים בתחום זה.

לטענת המשיבה בכתב תביעתה - מטרת העתירה לבג"צ הייתה לגרום לפתיחת שוק חפירות ההצלה לתחרות לכל גוף שהוא.

לטענת המבקשת - הכופרת בטענה זו-  מטרת העתירה הייתה לגרום למתן אפשרות למכונים לארכיאולוגיה ולגופי היישום הפועלים מטעמם, להתחרות ברשות העתיקות.

אומר כבר עתה: אני דוחה את טענת המשיבה לפיה מטרת העתירה לבג"צ הייתה לגרום לפתיחת שוק חפירות ההצלה לתחרות לכל גוף שהוא.  עיון בסעיף 51 לעתירה לבג"צ (צורף כנספח 1 לכתב התביעה) קובע את ההיפך הגמור וכהאי לישנה:

"כבר כאן המקום להדגיש כי העותרים אינם טוענים ומעולם לא טענה, כי יש לפתוח את תחום חפירות ההצלה לכל מאן דבעי.  העותרים סבורים כי קיומם של כישורים וידע בתחום האכיאולוגיה הם בבחינת תנאי בל יעבור לשם ביצוע חפיורת ההצלה".

בכתב התביעה טוענת המשיבה להתעשרות שלא כדין,  לכאורה של המבקשת, על חשבונה של המשיבה, משום שהמבקשת לטענתה, רקמה עיסקה עם רשות העתיקות, לפיה כנגד מחיקת העתירה לבג"צ,  חלקם של המכונים ארכיאולוגיים יפחת ממכסה מסויימת,  וכנגד זאת תעביר להם רשות העתיקות עבודות כקבלן משנה  -   נתח בשיעור של 20% משוק חפירות ההצלה (סעיף 34, 45 לכתב התביעה). כך,  לטענת המשיבה - נותרה רשות העתיקות כבעלת השליטה הבלעדית, בשוק החפירות, תוך התחייבות מצידה להעביר "מעט פירורים מעוגה" לידי המכונים הארכיאולוגיים  של האוניברסיטאות, אשר המבקשת איננה נמנית עליהם.

עוד טוענת המשיבה (בסעיף 48 לכתב התביעה), כי בעקבות אותו הסדר - העבירה רשות העתיקות עבודות רבות למבקשת אשר המשיכה לפעול בשוק חפירות ההצלה, בחסדי רשות העתיקות.

לעומת זאת, טוענת המשיבה, כי היא עצמה , כתוצאה מהסדר זה,  לא יכלה להמשיך ולפעול ונאלצה לסיים את פעילותה העיסקית.

טוענת המשיבה, כי הסכימה להשתתף  בעתירה, אך ורק על סמך ההבנה הברורה, כי מדובר במהלך משותף שתכליתו שינוי של ממש בשוק לחפירות ההצלה, מהלך משותף ששני הצדדים מחוייבים לו.

כנגד המבקשת, טוענת המשיבה, כי זו ניהלה מו"מ להסדר נפרד המתעלם, לטענתה,  מהתכלית המשותפת לצדדים ומן המשיבה, בחוסר תוך לב ובהפרה יסודית של ההבנה הברורה והמשותפת לכל העותרים. (סעיפים 49-50 לכתב התביעה).

לפיכך, טוענת המשיבה, כי המבקשת - נהנתה והתעשרה שלא דין על חשבונה של התובעת, שכן, לטענתה,  בעוד שהמשיבה היתה שותפה מלאה למימון העתירה,