החלטה בתיק בשא 155464/06 - פסקדין

התנגדות לביצוע שטר.

כללי

1.         המשיבה הגישה לביצוע 35 שקים בסך כולל (קרן) של 285,120 ש"ח (להלן : " השקים").

המבקשת 1 נדרשת לפרוע את השקים בתוקף חתימתה כמושכת השקים. המבקש 2 נדרש לפרוע את השקים מתוקף כתב ערבות אישית בחתימתו מיום 10.2.03.

טענות המבקשים

2.         בין המשיבה לבין המבקשת 1 נכרת הסכם להסדר כל חובותיה של המבקשת למשיבה, רבות השקים נשוא תיק הוצל"פ זה - נספח א' לתצהיר המבקשים (מטעמי נוחות, יקרא להלן:  " ההסכם", מבלי שיהא בכך משום נקיטת עמדה לגבי מהותו ותוקפו).

המבקשים טוענים כי ההסכם נכרת ואף שולם למשיבה סכום משמעותי - 100,000 ש"ח.

המבקשים טוענים כי נוכח כריתת ההסכם, המבקשת 1 אינה חבה בפרעון השקים וכי ערבותו של המבקש 2 פקעה.

המסגרת המשפטית

3.         ההלכה היא שבבחינת ההתנגדות, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין.

דלתות ביהמ"ש תפתחנה, אם התצהיר על פניו, בשילוב עם החקירה הנגדית (ככל שהתקיימה), מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שיש למבקש סיכוי טוב בהגנתו, ודי במסקנה שאם תתקבל גרסת המבקש כמהימנה, אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. כל זאת בכפוף לכך שהחומר המצוי בפני ביהמ"ש, לרבות במסמכים או בחקירה הנגדית, אינו מפריך את טענות המבקש.

הבקשה תידחה כאשר אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שמעלה הגנה מטעם המבקש (ראה: ע.א. 102/83 ל.ג. ל כרמיאל נגד בנק לאומי פד"י מ"א 1253, וכן ע.א. 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים  פד"י מה (3) 585.

4.         העובדה כי בשלב זה של הדיון מסתמך ביהמ"ש על תצהירו של המבקש, בלא לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר. מטעם זה חזרו ביהמ"ש וקבעו כי  טענה הנטענת בתצהיר, על דרך הסתם, וללא פירוט מספיק, אינה מזכה את המבקש באפשרות להתגונן בגינה (ראה: ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית, עמ' 92 והאסמכתאות שם).

דיון ומסקנות

5.         אין חולק כי השקים חוללו באי פרעון וכי מחובתה של המבקשת היה לשלם את תמורתם למשיבה.

לטענת המבקשים הושג בין הצדדים הסכם, חלקו בכתב וחלקו בע"פ, לפיו חובה של המבקשת אל המשיבה, חוב שכנגדו נמסרו השקים, יפרע ע"י מילוי התחייבויות שפורטו בהסכם. בהסכם נקבעו הוראות למקרה שהמבקשת לא תעמוד בהתחייבויותיה.

המבקשים טוענים כי המבקשת החלה בביצוע ההסכם ואף שילמה למשיבה 100 אלף ש"ח, אולם המשיבה התנערה מעובדת כריתת ההסכם ומתוקפו. 

6.         על מנת שתתקבל התנגדות המבקשים, עליהם להראות כי נכרת בין הצדדים הסכם, אשר איין את השיקים באופן שהם פטורים מפרעונם. בשלב זה של הדיון , לא מחוייבים המבקשים להוכיח את טענתם ואף אין לבחון את השאלה כיצד יעלה בידם להוכיח את טענתם , ואולם מחובתם להניח תשתית עובדתית מספקת אשר יהא בה כדי לבסס את טענתם . בכלל זאת, על המבקשים לפרט את נסיבות כריתת ההסכם ולהצביע על האפשרות הממשית לביצועו . אין די בטענה ערטילאית בדבר כריתת הסכם, אלא יש לפרט את העובדות המלמדות על גיבושו של ההסכם ועל היכולת המעשית לבצעו.

7.         בחינת הבקשה מעלה כי אין היא עומדת בדרישת הפירוט ובנוסף מתגלים בה קשיים ובקיעים .

מטעם המבקשים הצהיר מר יוסף שוכמכר, אשר נחקר על תצהירו . מר שוכמכר העיד כי נפגש עם מנהל המשיבה מס' פעמים וכי לאחר ניהול מו"מ הושגה הסכמה שחלקה הועלה על הכתב כפי שבא לידי ביטוי בהסכם אשר צורף כנספח א' לתצהירו. עוד העיד מר שוכמכר כי  בנוסף להסכמה שבכתב סוכם על תשלום 100 אלף ש"ח מזומן, כאשר שתי ההסכמות , זו שבע"פ וזו שבכתב היו בגדר מיקשה אחת - הסכם אחד.

לטענתו של מר שוכמכר, לאחר קבלת התשלום, הודיעה המשיבה כי אינה מוכנה לחתום על ההסכם מאחר שעל רכוש החברה הוטלו עיקולים על ידי נושים נוספים.