החלטה בתיק בשא 154482/06 - פסקדין

בקשה לביטול פסק דין.

1.         ביום 13.2.06 הוגשה בקשה מטעם אליהו מאיר ובידני נפתלי (להלן: "המבקשים") לביטול פסק דין וביטול הליכי הוצאה לפועל שניתנו במעמד צד אחד (להלן: "הבקשה לביטול")  ובקשה לשחזור התיק שבוער (להלן: "הבקשה לשחזור").

עסקינן בתובענה שנפתחה בשנת 1992 ובפסק דין שניתן בהעדר הגנה במסגרת תובענה זו.  בתיק זה ניתן ביום 8.2.06 ניתן בתיק צו שיחזור סופי, אולם פסק הדין שניתן במסגרת התיק לא הוגש לתיק במסגרת המסמכים שהוגשו.

התקיים דיון בבקשה, במסגרתו המבקשים נחקרו, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

2.         טענתם המרכזית של המבקשים היא כי המבקשים כי לא קיבלו לידיהם את כתב התביעה, ונפתלי בידני (להלן: "בידני") אף מחזק טענו זו בקביעה כי בתקופה הרלוונטית שהה בארצות הברית, ועניין זה לא נסתר.

3.         הלכה רבת יומין היא שכאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה (ראה ספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003, בעמ' 282).

4.         במסגרת החקירה הנגדית הוצג לאליהו מאיר (להלן: "אליהו") אישור המסירה של כתב התביעה מיום 22.11.92  (מש1) עליו הוא חתום, והוא הכחיש כי המדובר בחתימתו שלו על גביו.

המבקשים טוענים כי אין מקום לצרף את אישור המסירה (מש1) כראייה במסגרת תיק זה, מאחר ואינו כלול במסגרת צו שחזור שניתן במסגרת הבקשה לשחזור. הטענה היא כי הצו  תוחם את הדיון למסמכים שהוגשו לתיק, ומאחר ואישור המסירה (מש1) אינו כלול במסגרת המסמכים הנ"ל, והגשת אישור המסירה ביום הדיון מקפחת את זכותם, באשר, לטענתם, לא יכול היה אליהו להתמודד ולהגיש טענות וראיות נוספות כלפי אישור המסירה הנ"ל.

אינני מקבל את טענת המבקשים שצו השחזור הסופי תוחם את הדיון למסמכים שהוגשו לתיק, ומשלא הוגש אישור המסירה לתיק, אין לקבלו. כבר ציינתי בהחלטת ביניים שאין מניעה במסגרת הדיון בבקשה לביטולן מלצרף את אישור המסירה של התביעה והמבקשים יוכלו לטעון למשקלו הראייתי של מסמך זה.

אליהו הכחיש את חתימתו הכחשה סתמית. אין בכך די.

בסיכומיהם אליהו ובידני מבקשים שלאישור המסירה (מש1) יינתן משקל אפסי, הן משום שלא הוגשו לתיק בית המשפט במסגרת השחזור, הן משום שלא הוגשו במקור, הן משום שהוגשו עם קשקושים ותיקונים על גביהם, והן משום הכחשתם על ידי אליהו.

5.         לאור הזמן הרב שחלף מאז המסירה שבוצעה (1992) ועד להגשת הבקשה      (2006), ועל מנת שלא תצא שגגה מלפני, אבחן ראיות נוספות על מנת שלא לקבוע ממצאים אך רק על סמך אישור המסירה הנ"ל.

ביום 11.4.93 נמסרה האזהרה של תיק ההוצאה לפועל לאליהו (מש5). אליהו חתם על אישור המסירה.

ביום 27.8.97 הגיש אליהו בקשה לתיק ההוצאה לפועל לביטול ההליכים נגדו (מש4). אליהו אף אישר שראה אצל אחותו את הבקשה.

הנה כי כן, הוגשו לפני מסמכים שונים מהם אני למד שאליהו ידע על התביעה ועל פסק הדין שניתן במסגרת התיק במועדים שונים במרוצת השנים החל משנת 1992 ועד לשנת 1997.

יש במשקל המצטבר של המסמכים כדי להוביל למסקנה שאליהו קיבל את כתב התביעה לידיו או למצער ידע על ההליכים שננקטו נגדו לגביית פסק הדין.

7.         באשר לבידני - כאמור, נטען שלא קיבל את כתב התביעה והוא שהה באותה תקופה בארצות הברית.

נראה שאין חולק שבידני שהה בחו"ל, אולם מעדותו בבית המשפט במסגרת הבקשה לביטול עולה בבירור שבידני היה מודע להליכים שננקטו נגדו לגביית פסק הדין, וזאת לאחר שעוכבה יציאתו מהארץ  לחו"ל וזאת במסגרת תיק ההוצאה לפועל בשנת 1994.

בידני פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה בכתב לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ (מש6) (וכלשונו: " כן, אני כתבתי את המסמך, זו חתימתי.").