החלטה בתיק בשא 153859/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בעקבות סיכומים שהוגשו בכתב בעקבות דיון שהתנהל במעמד מנהל המבקשת, ב"כ המבקשת ובא כוח המשיבה, במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת נגד המשיבה בגין שיק מס' 0000037, ע"ס 50,000 ש"ח מיום 31/8/98.

הגב' שרית מרז'ן, אשר הצהירה כי שימשה במועדים הרלוונטיים כמנהלת חשבונות של המבקשת, הגישה תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, בו הצהירה כי השיק נשוא ההתנגדות ניתן למשיבה כחלק מתמורת הסכם שנערך בין המבקשת לבין המשיבה ביום 6.5.98 (להלן: " ההסכם הראשון"), במסגרתו התחייבה המשיבה לבצע עבודות עפר שונות עבור המבקשת. הגב' מרז'ן הצהירה כי נמסר לה ממר ליבנה, אשר טיפל בעבודות הנ"ל מטעם המבקשת ושימש כנציגה המקצועי בשטח, וכן עולה מתצהיריו ועדויותיו במשפט אחר שהתנהל בין הצדדים, כי המשיבה הפרה את ההסכם ולא ביצעה את העבודות כפי שהתחייבה, ושכתוצאה מכך נאלצה המבקשת לבטל בחודש יולי 1998 מספר שיקים, לרבות השיק נשוא ההתנגדות.

עוד הוצהר כי ביום 8.12.98 חתמו המבקשת והמשיבה על הסכם נוסף (להלן: " ההסכם השני"), לפיו שיק מספר 83 שבוטל יופקד מחדש ויכובד, ואילו שאר השיקים המבוטלים, לרבות השיק נשוא ההתנגדות, יכובדו לאחר גמר העבודה שתסתיים לא יאוחר מ- 8.1.99. בהמשך ציינה הגב' מרז'ן כי נמסר לה ממר ליבנה שלאחר שהמשיבה פדתה את שיק מס' 83, הפרה גם ההסכם השני, ופינתה את כלי העבודה והציוד מהמקום מבלי לבצע את עבודתה, למרות מכתב התראה רשום שנשלח אליה בנידון.

גב' מרז'ן ציינה בתצהירה כי המבקשת הגישה בעבר התנגדות לביצוע שיק אחר מאותם שיקים שהועברו למשיבה במסגרת ההסכם הראשון, ואף ניתנה לה רשות להתגונן בהסכמה, אך לאחר שנוהל משפט, ניתן ביום 10.7.05 פסק דין לפיו התקבלה תביעתה של המשיבה. נטען כי היות שהוגש ערעור על פסק הדין הנ"ל וטרם התקבלה החלטה בערעור, יש מקום לקבל את טענותיה של המבקשת מהטעמים המפורטים בתצהיר, או לחילופין לעכב את מתן ההחלטה בהתנגדות עד להחלטה בערעור.

לבסוף נטען כי הבקשה לביצוע השיק הוגשה למעלה מ- 7 שנים לאחר מסירת ההודעה לזוכה בדבר ביטול השיק.

במהלך הדיון נחקרה גב' מרז'ן על תצהירה. כשנשאלה מי חתום על נספח ז' לתצהירה השיבה כי החתימה נחזית כחתימתו של מר יוסף צוף, וכי היא חושבת שהיה מורשה חתימה של המבקשת בבנקים בשלב כלשהו. גב' מרז'ן העידה כי היא אינה מכירה את החברה המשיבה, אינה יודעת מתי הפסיקה המבקשת את פעילותה ואינה זוכרת מה הפעולה האחרונה שעשתה במסגרת תפקידה אצל המבקשת. כמו-כן הודתה שלא ידוע לה היכן נמצאים ספרי החשבונות של המבקשת, וכי לא בדקה את המסמכים הרלוונטיים לפני הדיון. בהמשך העידה כי עורכת הדין של החברה המציאה לה את נספחים א' עד ד' לתצהיר, ואישרה שלא דיברה עם מר ליבנה בסמוך לכתיבת התצהיר. כשנשאלה האם יש בידיה מכתב אשר נשלח למשיבה ובו הודיעו לה על ביטול השיק השיבה בשלילה, וכן העידה כי סביר להניח שהמשיבה ידעה שהשיק לא ישולם רק לאחר שהשיק הוצג וחזר בשל הוראת הביטול.           

לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין ההתנגדות להדחות, מן הנימוקים המפורטים להלן.

במסגרת כתב ההתנגדות העלתה המבקשת טענות הגנה כדלקמן: כשלון תמורה, אי קיום התנאי לפירעון השיק והתיישנות.

באשר לשתי הטענות הראשונות, גב' מרז'ן מסתמכת באופן בלעדי על דברים שנאמרו לה על-ידי מר ישעיהו ליבנה, זמן מה לפני כתיבת התצהיר, כאשר לא הוגש במסגרת תיק זה תצהיר של מר ליבנה עצמו לתמיכה בגרסתה העובדתית של המבקשת.

בנוסף לכך, גב' מרז'ן טענה בתצהירה כי הדברים שנאמרו לה על-ידי מר ליבנה תועדו בעדויותיו ובתצהיריו במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים, אך לא טרחה לצרף לתצהירה את אותם פרוטוקולים ותצהירים מההליך הקודם הנ"ל.  

טענותיה של הגב' מרז'ן בתצהירה לגבי הפרת ההסכמים בין המבקשת למשיבה ואי ביצוע העבודות אשר בגינן ניתן השיק, אשר לא נאמרו כאמור על-סמך ידיעה אישית, נוסחו באופן כללי ובלתי מפורט, שכן לא ברור מתי הפרה המשיבה את ההסכמים בינה לבין המבקשת, וכיצד בדיוק הפרה אותם: האם ביצעה את העבודות באופן חלקי, ואם כן, אילו מן העבודות בוצעו.

יתר על כן, מחקירתה של הגב' מרז'ן עלה בבירור כי היא אינה מעורה בפרטי המקרה, וכי אף לא טרחה לעיין במסמכים הרלוונטיים לפני הדיון.

זאת ועוד, בפסק הדין שצורף לתצהיר (ת.א. 220426/02) ואשר ניתן במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים, קבעה כב' השופטת רביב כי לא ניתן היה להסיק מחקירתו של מר ליבנה שהעבודות לא בוצעו. לגבי עדותה של הגב' מרז'ן נקבע שלא זו בלבד שאין בה כדי לחזק את טענות המבקשת, אלא שיש בה כדי לסייע למשיבה, שכן הגב' מרז'ן העידה שהבעלים החדשים של המגרש שילמו למשיבה את התמורה בגין העבודות שהוזמנו אצל המבקשת.

כמו-כן יצוין כי המבקשת בחרה שלא לזמן לעדות את מר קובי מימון, אשר על-פי פסק הדין דלעיל היה מעורב בעסקאות הנ"ל לפרטיהן, ויכול היה להעיד עליהן באופן אישי.

בנוגע לטענת ההתיישנות, הגב' מרז'ן הודתה בחקירתה כי הודעת הביטול מיום 19.7.98 נשלחה לבנק הנמשך בלבד, וכי אין בידיה הודעת ביטול שנשלחה למשיבה עצמה. כמו-כן העידה כי סביר להניח שהמשיבה ידעה על ביטול השיק רק לאחר שקיבלה הודעה על החזרתו עקב ביטול, לאחר הצגתו לפירעון. אין חולק כי על-פי ההסכם השני, לא היה באפשרותה של המשיבה לפרוע את השיק בכל מקרה עד לסיום העבודות בחודש ינואר 1999, ועל-כן, ומשהוגש השיק לביצוע ביום 24.8.05, ברי כי טרם חלפו 7 שנים ממועד הצגתו לפירעון על-ידי המשיבה והחזרתו על-ידי הבנק הנמשך מחמת ביטול.  

יובהר כי היות שאין הסכמה בין הצדדים לדחות את מועד מתן ההחלטה בהתנגדות דנן עד לקבלת החלטה בערעור, ומאחר שנכון למועד כתיבת שורות אלה טרם הוגשה לבית המשפט החלטה שהתקבלה בערעור, אין מקום לעכב מתן החלטה זו.

לאור האמור לעיל הנני דוחה את ההתנגדות, מורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מס'
01-72157-05-4, ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.