החלטה בתיק בשא 153821/08 - פסקדין

1.                   בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן ביום 25.12.07 בהעדר בקשת רשות להתגונן מטעם המבקשת וזאת על סמך אישור מסירה ממנו עולה כי המבקשת קיבלה את כתב התביעה ביום 29.10.07.

המבקשת הגישה בקשה לבטול פסק דין בו הודתה כי קיבלה את כתב התביעה אך בשל סכסוך עם עורך דינה ומצבה הנפשי הקשה איחרה בהגשת בקשת רשות להתגונן.

בבקשה מתוארת השתלשלות ארוכה של הגשת בקשות להארכת מועד להגשת הבקשה לרשות להתגונן אך אינני מתכוונת לדון בהן שכן הפלוגתא העיקרית היא האם למבקשת עילת הגנה הראויה להידון בבית המשפט.

בהעדר עילת הגנה הראויה להידון בבית המשפט לא יבוטל פסק הדין ממילא שכן טענותיה של המבקשת באות בתחום בטול פסק הדין משיקול דעתו של בית המשפט וזה נבחן בעיקר על פי עילת ההגנה הנטענת.

הנני להעיר רק כי אין מחלוקת כי המבקשת לא הגישה בקשת רשות להתגונן במועד ובכך לקתה התנהגותה במחדל. כל עוד לא ניתנה החלטה בדבר מתן אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן - היה על המבקשת להגיש בקשתה במועד. אין נפקא מינה כמה בקשות למתן אורכה תלויות ועומדות בפני בית המשפט. בקשות כאמור כי להגיש לפני שתם המועד וכל עוד לא ניתנה החלטה בהן - יש לראותן כאילו נדחו.

2.                   המבקשת נחקרה ארוכות וב"כ הצדדים טענו ארוכות באשר לקיומה של עילת הגנה למבקשת.

בתיק זה הוגשה תובענה כנגד המבקשת בסך 1,500,000 ש"ח בעילת השבה של כספים שגנבה לטענת המשיבה במסגרת עבודתה אצל המשיבה.

המשיבה פרטה בתביעתה 67 מקרים של גניבה שבוצעו לטענתה על ידי המבקשת. המשיבה טענה כי המבקשת משכה כספים במטבע זר מחשבונה של המשיבה בבנק במסווה של הקצאת מט"ח לאנשי הסגל האקדמי או כנגד תקציב יחידה אוניברסיטאית.

בתצהירה התומך בבקשה לביטול פסק הדין טוענת המבקשת כי, והנני לצטט מסעיף 4 לתצהיר: "אני כופרת בחלק לא מבוטל של האירועים והמעשים המיוחסים לי בכתב בתביעה וממילא אני כופרת לחלוטין בסכום כתב התביעה".

עוד טענה המבקשת: "...בנוסף, לא התקיים בי היסוד הנפשי הנדרש לצורך גיבוש עוולת התרמית/מצג שווא" ועל כן..."לא התקיים בי יסוד הכוונה" ובהמשך: "לא ניתן להטיל עלי אחריות (לא אחריות פלילית ולא אחריות אזרחית) עקב מצבי הנפשי היום ו/או בעת קרות האירועים".

לבסוף, טוענת המבקשת, כי בנק הפועלים עצם את עינו ו/או התרשל בכך שאפשר את ביצוע המעשים" ולכן בכוונת המבקשת להגיש נגדו הודעת צד ג', זאת בנוסף לטענה כי הבנק שילם למשיבה כספים בגין אותו החוב הנתבע נגדה.

3.                   במסגרת חקירתה הנגדית של המבקשת במעמד הדיון, הוגשו על ידי ב"כ המשיבה הודעות חשוד שנגבו מהמבקשת במשטרה.

כמו כן, ניצלה המבקשת את זכותה לפי סעיף 47 לפקודת הראיות, דהיינו הזכות להימנע מהפללה עצמית וסירבה לענות על רוב שאלותיו של ב"כ המשיבה.

ההלכה הפסוקה לגבי הנדרש לצורך מתן רשות להתגונן, החלה גם בעת בחינת שאלת קיומה של עילת הגנה בבקשה לבטול פסק דין, היא כאמור ב ע"א 89 / 465 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ מה (1) 66, עמוד 66-67:

"בדונו בבקשה כזאת, בוחן בית המשפט אם יכול המבקש, בהנחה שיש אמת בטענות ההגנה שלו, לזכות במשפט. אם התשובה על כך היא חיובית, תינתן לו רשות להתגונן, ואילו אם תצהירו אינו מגלה הגנה, אפילו לא לכאורה, אין ליתן לו רשות להתגונן והתובע נוטל פסק-דין ללא דיון בתובענה (69 ה-70 א). (2) (בעקבות ע"א 594/85 [1]) לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, או כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים.."

בשורה של פסקי דין רבים קבע כב' בית המשפט העליון כי על המבקש רשות להתגונן להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.

דוד בר אופיר בספרו " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה שמינית (2007) עמ'

155-158.

המבקשת בתצהירה אינה מפרטת דיה את עילת ההגנה ובפיה טענה כללית בלבד.