החלטה בתיק בשא 153681/08 - פסקדין

מונחת בפני התנגדות אשר הוגשה כנגד הליך של "בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב"  לתשלום סך של 5,508 ש"ח בעבור אגרת טלוויזיה.

רשות השידור (להלן: "התובעת") , הינה תאגיד אשר הוקם על- פי חוק רשות השידור התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") ותפקידה לקיים שידורים בהתאם למפורט בחוק.

לגישת התובעת בכל הזמנים האמורים החזיק ברנוב דניאל (להלן: "הנתבע") במקלט טלוויזיה. על פי תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת טלוויזיה) התשמ"א - 1981, חייב כל מחזיק במקלט טלוויזיה לשלם לתובעת אגרה שנתית (להלן: "האגרה") בגובה הסכומים והמועדים הקבועים בחוק ובתקנות כפי שפורסמו ברשומות.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא מלהגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבע הכחיש את חובו מכל וכל. לטענתו, בשנת 2003 חזר בתשובה ומאז אינו מחזיק במקלט טלוויזיה כלשהו בביתו, שכן העביר את המכשיר לגב' אסיה קין.  יתירה מזו, בביתו אין כל חיבור למכשיר טלוויזיה. לגישתו נעשו פניות לרשות השידור בבקשה שלא לחייבו בגין האגרה וכן לשלוח בודק מטעמם אשר יאשר כי אכן אין הוא מחזיק במכשיר טלוויזיה, אך לא נעשה דבר על אף פניותיו הרבות.

בתאריך ה- 09/03/08 התקיים דיון, לאחריו, נוכח בית המשפט לראות כי אין כל התגוננות עניינית לתביעה זו ובטענותיו של הנתבע אין כל ממש. משכך, לא מצאתי טעם בהמשך ההליך, מצאתי לנכון לדחות את ההתנגדות ולהורות על המשך ההליכים בתיק ההוצאה לפועל 7-57-08235-01.

דיון

הנתבע מודה כי לא פעל בהתאם לתקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד מקלט טלוויזיה) להלן התקנה:

" אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך שלושים ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה"

לגישת הנתבע,  לאור אי ידיעתו על חובה זאת לא פעל בהתאם לה. הנתבע לא הציג כל מסמך אשר בו נעשתה פנייה לרשות השידור, או לחילופין הציג אסמכתא כלשהיא באשר להעברת המקלט לידי גב' אסיה קין על אף שנתבקש לכך בדיון מיום 09/03/08 בנסיבות העניין, סבורני שמן הדין לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא ליתן לנתבע רשות להתגונן.

על אף מדיניות "הדלת הפתוחה" שנוקטים בתי משפט כלפי מבקשים  רשות להתגונן, בכדי לאפשר לאזרח לממש את זכותו לגישה לערכאות, במצבים בהם מתגלה שהמבקשת רשות להתגונן כוללת אך "הגנת בדים" אין מקום להיענות לבקשה וכפי שנקבע לא פעם בפסקה כי ההלכות שלפיהן יש ליתן רשות להגן, גם אם הוכחה הגנה לכאורה ובדוחק, למעט במקרה של הגנת בדים, ידועות. הטיב לסכם זאת כב' השופט רחמים כהן ( ת.א. (ת"א) 14010/03 דינשטיין עידו נ' רב אילן רוני (פורסם בנבו):

"תקנה 204 ל תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) קובעת כדלהלן: "הוגש כתב תביעה כאמור בתקנה 203, לא יתגונן הנתבע אלא אם כן ביקש וקיבל רשות מאת בית המשפט או מאת הרשם". התקנות אינן קובעות הנחיות אימתי יש לתת רשות להתגונן ואימתי יש לסרב, אולם, מובן הוא, כי לא במהרה תוכרע תובענה בסדר דין מקוצר אך על פי כתב התביעה ונספחיו, מבלי לתת לנתבע כל רשות להתגונן. קיומו של הליך זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה, רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ד' בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה שישית) בעמ' 123).

כמו כן, נקבע על-ידי כב' השופט (בדימוס), מ. חשין ב ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל, פ"ד מו (4) 193, בעמ' 196:

"הלכה מכבר היא, כי בשלב הליכים זה של בקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה, שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא, ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן. כל זאת, כמובן, אם לא נתברר לבית המשפט, כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו הגנת בדים היא (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 639, 640)" (ההדגשה שלנו).

בנוסף, כתב בעניין זה כב' הנשיא (בדימוס), ד"ר י. זוסמן ז"ל בספרו (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), בעמ' 677-676):

"אין בית המשפט קובע ממצאים על יסוד שיקולים של מהימנות ואף אין הוא מחווה דעתו בדבר סיכוייה של ההגנה, אלא שחקירתו של הנתבע העלתה, מפיו שלו, שהגנתו אין לה על מה שתסמוך... "התובע רשאי להראות, על ידי חקירת הנתבע על תצהירו, כי טענותיו העובדתיות של זה תלויות על בלימה" ( ע"א 563/61 פ"ד טז 1354); הכלל: טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, אינה עילה למתן רשות להתגונן."

כמו כן, קבע כב' הנשיא (בדימוס) מ' שמגר ב ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא (3) 319, בעמ' 322:

"אולם תצהירו של המבקש חשוף לחקירה הנגדית של בעל הדין שכנגד (ראה תקנות 522 ו-205 ל תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984). כל מטרתה של החקירה הנגדית היא לאפשר לצד השני למוטט את גירסתו של המבקש ולהראות שתצהירו אינו אמת. כשמתגלגלים הדברים כך, וברור לשופט שגירסת המבקש מופרכת או אף בשקר יסודה, מה טעם יש להיעתר לבקשה ולהעביר את הדיון בתובענה לסדר דין רגיל, כאשר התוצאה צפויה מראש? כאשר משתכנע השופט בעקבות החקירה הנגדית, כי הגנת המבקש היא הגנת בדים - לא ייעתר לבקשת הרשות להתגונן ( ע"א 421/74 [5], בעמ' 447)"

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה כבר בשלב זה.

הנני מורה על המשך ההליכים בתיק ההוצל"פ 57-08235-01.

המזכירות תשלח החלטה זו זה לצדדים בדואר רשום