החלטה בתיק בשא 153518/06 - פסקדין

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         זו התנגדות לביצוע 16 שיקים משוכים ע"י המבקשת ובהסבת המבקש 2, שהנו   מנהלה ובעל מניותיה, ושלא נפרעו עת הוצגו בבנק הנמשך. סכום החוב בתיק          ההוצל"פ כיום 262,621 ש"ח.

2.         המבקשים טוענים כי בטרם הגיע זמן פירעון השיקים, עפ"י הסדר לסילוק החוב            בין הצדדים, שלחו למשיבה הודעת קיזוז, בה הודיעו למשיבה שסכום חובם בגין       השיקים מקוזז עקב חוב המשיבה להם, חוב שמקורו בגביית ריבית ניכיון מעבר      למוסכם משנת 1999 ואילך (המועד שנבדק).

כן טוענים המבקשים, שבגין גביית הריבית, בניגוד למוסכם הוגשה תביעה הנדונה בבית משפט השלום בהרצלייה, והואיל וכך יש לעכב הליכים בתיק כאן, עד להכרעה באותה תביעה, שכן בשני ההליכים עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה.

3.         המשיבה טוענת שבהליך אחר בין הצדדים נקבע, שאין מקום לעכב הליכים, עקב            הליך תלוי נוסף בין הצדדים, ומתנגדת לטענת הקיזוז תוך ציון שהטענה נולדה רק      לאחר הסדר בקשר לפירעון השיקים עליו חתמו המבקשים, שבמועד פירעונם לא      הייתה כל טענת הגנה, שהשיקים לא שולמו עקב מצב כלכלי קשה, ולא עקב טענת         קיזוז שנולדה בשלב מאוחר יותר, כן נטען שאין מדובר בקיזוז בקשר לאותה             עסקה, ומשכך על הסכומים הנטענים לקיזוז להיות קצובים, ומשאינם כאלה אין       לטענה על מה לסמוך.

ב)         הכרעה

4.         המשיבה כאמור ויתרה על חקירה נגדית של המצהיר והמומחה מטעם המבקשים,          ומשכך יש לראות את טענות המבקשים בתצהיר ההתנגדות כבלת נסתרים בשלב       זה, ויש להכריע בעניין לפי החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בדיון.

5.         אני מחליט לדחות את הבקשה.

            איני רואה מקום לעכב את ההליכים בתביעה שבפני, ועקב הליך אחר תלוי ועומד           באותו עניין בבימ"ש השלום בהרצלייה, כפי שמציין ב"כ המשיבה הסכומים הנתבעים כאן לא נתבעים בהרצלייה, אלא לגביהם בוצעה הודעת קיזוז, ושם             נתבעים הסכומים, שנותרו ביתר, לגרסת המבקשים, ולאחר הודעת הקיזוז,        ראה סעיף 14 למכתב הודעת הקיזוז מיום 14/12/05 שצורף כנספח ד' לבקשה.

            בנוסף אין מדובר בעילות זהות, כאן מדובר בתביעה שטרית לגביה המבקשת     צריכה להגיש כפי שעשתה בר"ל ולעמוד בדרישות המקובלות בשלב דיוני זה.      בהרצלייה מדובר בתביעה כספית שעילתה חוזית/ הסכמית ולא שטרית, ואין שום           הצדקה לגופו, ו/או טעם של מדיניות כללית לעכב בירור חברות שטרית, שבמהותה        אמורה להתברר באופן מהיר, ועקב הגשת תביעה כספית ע"י המבקשים כאן.

6.         משכך יש לבחון אם טענת הקיזוז כפי שעלתה כאן, יש בה עפ"י הכללים המקובלים לעניין שלב דיוני זה, וטענת קיזוז ביחס לביצוע שיקים, וכפי שהתפתחה בפסיקה בשנים האחרונות, להוות הגנה לכאורית מספקת לצורך מתן הרשות, לטעמי אין הגנה כזו, ואנמק : -

            מדובר בחוב בגין שיקים שתמורתם, בהפחתת דמי הניכיון שולמו למבקשים ע"י            המשיבה ושהמבקשים הודו בחבותם על פיהם, ולפי הסדר מיום 19/1/05 - נספח ד'             לבקשה, והתחייבו לשלמם למשיבה עד ובמשך שנים עשר חודשים ממועד חתימת             אותו הסדר (שהיה 19/1/05), ושמועדו חלף, ואין מחלוקת שלא שולם דבר בגינם             ובגין השיקים כאן, חלף תשלום, בסמוך לתוך התקופה ב-14/12/05, נשלחה הודעת       הקיזוז.

            אין חולק לפיכך גם, שבמועד פירעון של כל שיק ושיק, לא הייתה למבקשים כל             טענה בעניין, והראיה שהודעת הקיזוז יצאה לאחר מועד הפירעון (ולאחר חתימת        הסכם בדבר פריסת החוב).

הטענה הנה לקיזוז בגין גביית ריבית ניכיון, מעבר למוסכם וחישוב ריבית חודשית במקום ריבית שנתית כמוסכם. יצוין כי חרף המלל הרב בבקשה ונספחיה זהו הבסיס והמסד לבקשה, שעפ"י מצב עובדתי זה, נערכה חוות הדעת, לעניין זה יש פירוט עובדתי בס' 6 ו-14 לתצהיר, שניתן לומר לגביו שהוא דל ומעורר תהיות לא מעטות, ובקשר להתנהלות כספית שניתנת תמורה בגינה לאורך שנים, ואין פוצה פה לגבי הפרת הסכם בעניין. זהו קושי בפני עצמו שאין צורך להכריע בו בשלב זה, והאם הפירוט לעניין זה מהווה בסיס לכאורי מספיק, לעניין הכשל בחישובי הריבית והסעד הנובע מכך.

אין צורך להכריע באמור, שכן אני מקבל את עמדת המשיבה, שאין מדובר בסכומים הניתנים לקיזוז ובגין החוב הנתבע כאן. הלכה היא מן הדין הכללי, שניתן    לקזז כל סכום, אם מדובר באותה עסקה, וסכומים קצובים שעה שמדובר בעסקאות שונות. מן ההתנגדות עצמה והכרוך בבדיקת חיובי הריבית, עולה בבירור שכל עסקת ניכיון היוותה עסקה נפרדת בגינה הוצאה חשבונית ושולמה תמורה, כאן טוענים לקיזוז בגין נזק החל משנת 99, וביחס לעסקאות ניכיון משנת 2004, משמע, על הסכומים הנטענים להיות קצובים, לא ראיתי שמדובר בסכומים קצובים כמובנם בפסיקת ביהמ"ש, וברי קיזוז שלא בגין אותה עסקה. ואכן חוות הדעת, אומנם נוקבת בסופה, בסכומים מדויקים וקצובים ואולם בבסיסה הנחות עובדתיות, ודרך חשוב שבמחלוקת, ואין לקבל שמדובר בסכומים קצובים אלא בסכומים הדורשים בירור שומה והערכה, ושאינם ברי        קיזוז גם ובגין השיקים כאן, שעניינם עסקאות ניכיון אחרות ונפרדות.

ג)         סוף דבר

7.         נוכח האמור אני מחליט לדחות את הבקשה.

            הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם, והמבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הדיון בעניין          בסך 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום י"ג באלול, תשס"ו (6 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.