החלטה בתיק בשא 1534/08 - פסקדין

בקשה לעיכוב הליכים ולהעברת התיק לבוררות, בפני שר הפנים, לפי סעיף 55 לצו איגודי ערים (אזור כרמיאל)(ביוב), התשנ"ז-1997 (להלן: " צו האיגוד" או " הצו").

לחילופין מבוקש  להורות על מחיקת התביעה על הסף, בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מחמת תשלום האגרה בחסר ולחילופי חילופין - ליתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן.

ההליך ועיקר המחלוקת ;

1.         בתובענה העיקרית (בת.א. 1090/07), אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, עותר המשיב לחיוב המבקשת, לשלם למשיב חוב בסך 6,105,618 ש"ח, נכון ליום 17.10.07 (יצויין, כי בכותרת התביעה נרשם סכום אחר - 4,833,924 ש"ח ועיון בסעיף 12 לתביעה מעלה, כי מקור ההפרש בריבית פיגורים, הקבועה בחוק).

המשיב טוען, בתגובתו, כי תשלום האגרה בחסר נעשה מתוך טעות, מבקש מביהמ"ש להורות למזכירות להנפיק דרישת תשלום נוספת, להשלמת סכום האגרה ומתחייב להשלים התשלום.

2.         התובענה מוגשת (כנטען בסעיף 4), לפי 54 לצו האיגוד ועל פי הנטען,  החוב הינו חוב אגרה בגין כל מ"ק שפכים המוזרמים מהמבקשת אל המכון לטיהור שפכים, אשר הוקם על פי סעיף 4(א)(1) לצו האיגוד.

3.         המחלוקת בין הצדדים נוגעת, בעיקרה, לפרשנות הראויה לסעיף 55 לצו האיגוד, בשני עניינים.

האחד  - האם מחייב הצו פניה להליך בוררות,  כאשר צד אחד לסכסוך מבקש זאת, או שמא כל "הקודם" בהגשת תביעה לביהמ"ש, "זוכה".

השני- מהם ענייני האיגוד, האמורים בסעיף 55 לצו.

4.         אביא, להלן את לשון הסעיף:

"55  בירור חילוקי דעות

נתגלעו חילוקי דעות בין הרשויות המקומיות המאוגדות באיגוד, כולן או מקצתן ובין האיגוד או בין הרשויות המקומיות בינן לבין עצמן בעניני האיגוד , רשאים יושב ראש המועצה או כל רשות להביא את חילוקי הדעות לפני השר והשר או מי שהוא ימנה לכך, יכריע בהן; הכרעה זו תהא סופית".

            (ההדגשות אינן במקור).

טענות הצדדים ;

5.         המבקשת טוענת, כי על פי סעיף 55 לצו האיגוד, קיימת חובה להעביר התובענה לבוררות בפני שר הפנים, כאשר צד מבקש זאת ואילו המשיב טוען, כי לאור נוסח סעיף 55, אשר נוקט לשון "רשאים", אין הסעיף מהווה תניית בוררות מחייבת. לטענתו רשאי המשיב להביא המחלוקת בפני שר הפנים, בהליך של בוררות, כאמור בסעיף, אך אינו חייב לעשות כן.

ב"כ המשיב, מפנה, לשם השוואה אל ספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, כרך א' מהדורה רביעית מיוחדת (תשס"ה-2005), בעמ' 27, לפיהם, אם ההסכם מקנה לתובע אופציה לבחור בין בית משפט לבוררות, לא יוכל הנתבע לבקש עיכוב הליכים, במקרה שהתובע יגיש תביעתו לבית המשפט ומבקש להקיש מכך לענייננו.

כן מפנה ב"כ המשיב אל החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת פומרנץ) בבש"א (חיפה) 10373/03 - עיריית קרית ביאליק נ' איגוד ערים אזור חיפה - ביוב (2003), בו נקבע, כי סעיף 49 לצו איגוד ערים (הוראת אחידות), תשל"ז-1977 (הזהה להוראה סעיף 55 לצו האיגוד), איננה שוללת פנייה אל בית המשפט.

6.         טענה נוספת בפי ב"כ המשיב היא, כי בכל מקרה, אין סעיף 55 חל על החוב הנתבע בתביעה, שכן תחולתו מוגבלת למקרים בהם קיימים חילוקי דעות בענייני האיגוד וכוונת ביטוי זה, איננה לסכסוכים כספיים שבין האיגוד לרשויות בגין חובה של רשות, כפי המחלוקת בענייננו.

גם בעניין זה מפנה ב"כ המשיב אל ספרה של אוטולנגי (שם, בעמ' 266), בהתייחס לסכסוך בין אגודה שיתופית ובין חבריה לפיהם, כל עוד אין מחלוקת לגבי עצם החבות או גובה התשלום וכאשר מובעת דרישה סתמית ללכת לבוררות, בלי שיצויין מהו הסכסוך, אין לומר שמדובר בסכסוך ולכן אין לומר שהסכם הבוררות חל על הענין.