החלטה בתיק בשא 153235/06 - פסקדין

הבקשה

1.         בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו מבקש המבקש:

א.      לאסור על המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ו/או כל מי שבא מכוחה ומטעמה לרשום ע"ש צד ג' כלשהו (זולת המבקש) זכות כלשהי בשטח מרתף הבניין שברחוב שלוש השעות 13 בבני ברק הבנוי על חלק מהמקרקעין הידוע כחלקה 79 בגוש 6105 (להלן: "המקרקעין").

ב.      להורות למשיבה לרשום את הבניין שבמקרקעין, כבית משותף ואת הדירות ע"ש הזכאים להן בספרי המקרקעין, כאשר שטח  המרתף, יירשם בשלמותו ע"ש המבקש, כיחידה עצמאית שצמודה לה יתרת שטח המקרקעין שלא נמכר ע"י המבקש לקבלן, או לרשום את שטח המרתף ויתרת המקרקעין שלא נמכרה לקבלן ע"ש המשיבה 7, כיחידה עצמאית נפרדת ו/או כהצמדה לדירתה.

ג.        לאסור על המשיבה ו/או כל מי שבא מכוחה ו/או מטעמה להשתמש בייפוי-הכח הבלתי חוזר שניתן לה ע"י המבקש, אלא לצורך קיום וביצוע האמור בסעיף ב' לעיל.

במקביל הוגשה תובענה (ת.א. 14440/06), בה נתבקש ביהמ"ש ליתן סעד של צו מניעה קבוע באותן העילות והנסיבות בבקשה שבפני (להלן: "התובענה").

רקע

2.         המבקש הינו הבעלים הרשום של 780/1040 חלקים במקרקעין עליו נמצא הבניין.

3.         ביום 11.06.92 נכרת בין המבקש לחברת "פאר הבנייה נכסים והשקעות 1988 בע"מ" (להלן ולעיל: "הקבלן") הסכם קומבינציה (להלן: "ההסכם"), לפיו יבנה הקבלן בניין על חלק המקרקעין השייך למבקש, כאשר הדירות שיבנו בו, יחולקו בין המבקש והקבלן, כמצוין בהסכם.

בהמשך, הוספה ביתו של המבקש, המשיבה 6, כמוכרת זכויות במקרקעין.

4.         לפי ההסכם נמכר לקבלן רק חלק מהמקרקעין השייכים לתובע ואילו יתרת שטח קטנה, נותרה רשומה ע"ש המבקש (להלן: "יתרת המקרקעין").

על חלק המקרקעין שנמכר לקבלן, הוקם הבניין ובו  6 דירות כולל מרתף ומקלט, בהתאם להיתר בנייה (להלן ולעיל: "הבניין").

5.         המשיבים 2-4 רכשו דירות מהקבלן ואילו המשיבה 5 רכשה דירה מהזוג ציקואשוילי דוד ונירה, אשר נרכשה על-ידם מהקבלן.

המבקש העביר את אחת הדירות המגיעה לו על-פי ההסכם לביתו, המשיבה 7; ודירה נוספת הינה בבעלות ביתו האחרת ובעלה, המשיבים 6.

6.         בין המבקש לקבלן נתגלעו חילוקי דעות וסכסוכים שהגיעו לפתחם של בתי המשפט והוגשו בהתאם תובענות בין הצדדים; ביום 11.1.99, ניתן בת.א. 123/97, בבית המשפט המחוזי בת"א, תוקף של פס"ד להסכם פשרה בין המבקש לקבלן, בקשר לסכסוך שהתגלע ביניהם (להלן: "הסכם הפשרה עם קבלן").

כמו כן, נתגלעה מחלוקת בין המבקש למשיבה 6 (שהינה, כאמור, אחת מבנותיו), אשר "התגלגלה" אף היא והגיעה עד לפתחו של בית המשפט ובסופה, הגיעו המבקש והמשיבה 6 לפשרה,  אשר גם היא קיבלה תוקף של פס"ד בת.א. 16580/94 (להלן: "הסכם הפשרה עם משיבה 6").

7.         לטענת המבקש, בהסכם הפשרה עם הקבלן ובהסכם הפשרה עם המשיבה 6, נקבע מפורשות, כי כל שטח המרתף בבניין, במלואו, שייך לו באופן בלעדי.

8.         המשיבה, כמי שמונתה מכח ההסכם, לרשום את זכויות הדיירים במסגרת רישום הבניין כבית משותף, חולקת על דעתו של המשיב וטוענת, כי  יש לרשום את מרתף הבניין ע"ש המשיבים 2-7 כרכוש משותף ו/או לרשום ו/או לייחד חלקים ממנו ע"ש כל אחד מהמשיבים 2-7 כהצמדות לדירותיהם, וזאת בהסתמך על היתר הבנייה לבניין.

9.         בהיתר הבנייה שניתן לקבלן לפני כ- 14 שנה, לפני בניית הבניין, הותר לו לבנות קומת מרתף ובו 6 מחסנים ומקלט וצוין, כי המחסנים ישמשו את דיירי הבניין בלבד.

מאחר ואף אחד מהמשיבים לא ביקש לרכוש שטח משטחי המרתף, נמנע הקבלן מלבנות את המחסנים על-פי היתר הבנייה ולפיכך, נשאר שטח המרתף ריק, במשך 14 שנה, ללא חלוקה למחסנים; ובלאו הכי לא נמכר ולא הוצמד חלק מהמרתף לאף אחד מהמשיבים.