החלטה בתיק בשא 15314/05 - פסקדין

בפני בקשה להורות על מחיקת כותרת כתב התביעה "בסדר דין מקוצר".

הרקע לבקשה:

1.         ביום 25.5.2005 הגיש המשיב כנגד המבקשים כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום קצוב בסך -.5,575,802 ש"ח מכוח הסכמים שונים שנחתמו בין הצדדים בקשר לחשבון בנק בסניף המשיב. נטען בכתב התביעה כי המבקשים לא פרעו את האשראי שהמשיב העמיד להם ולא פרעו את ההלוואות שקיבלו עד למועד הגשת התביעה. עוד עולה מכתב התביעה כי בגין הליכים לאכיפת פסק דין שניתן כנגד מבקשת 1 בגין חוב פסוק לבנק הפועלים, הוטלו עיקולים על דירות בפרוייקט שנבנה על ידי המבקשת 1 והמשיב ביקש למנות כונס נכסים, וביום 7.9.98 מונתה כונסת זמנית לפרוייקט.

טענות הצדדים:

2.         המבקשים טוענים כי התביעה המונחת לפתחו של בית המשפט כוללת הכלאה בין חשבונה של מבקשת 1 לבין חשבונה של כונסת הכנסים, שביחס אליו לא צורפה ראשית ראיה בכתב כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. לטענת המבקשים, מכתב התביעה עצמו עולה, שבחשבון כונסת הנכסים נעשתה פעילות בהיקפים של  מיליוני שקלים, כאשר המבקשים כלל לא היו צד לחשבון זה. נטען כי משכלל הבנק את הפעילות בחשבון זה בכתב התביעה, נשמט הבסיס לבירור התובענה בהליך של סדר דין מקוצר.

3.         המשיב טוען כטענה מקדמית כי הבקשה למחיקת כותרת הוגשה בסתירה להסכמה אליה הגיעו הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט, באשר להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן מצד המבקשים, וכי הבקשה למחיקת כותרת מהווה נסיון לחסום את המשיב מלקבל פסק דין לתביעה הנתמכת בראיות כראוי.

עוד נטען כי בהליך של תביעה בסדר דין מקוצר די בכך שהתובע מביא ראשית ראיה בכתב מבלי להוכיח את מלוא מרכיבי התביעה.

באשר לטענות שהועלו כנגד כונסת הנכסים, טען המשיב כי לא מדובר בחשבון נפרד לכונסת, אלא שהיא פעלה בחשבון החברה והביאה בזכות פועלה להפחתת החוב, וכי המבקשים היו מעורבים בפועלה. העובדה כי כנגד המבקשת 1 קוימו הליכי כינוס, אין בה כדי ליתן באופן אוטומטי סעד של מחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר.

דיון:

4.         כדי לבחון האם תביעה מתאימה להיתברר בהליך של סדר דין מקוצר, יש לבחון האם כתב התביעה עומד בקריטריונים של תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א")

202. תביעות לפי סדר דין מקוצר [269]

ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

כאשר בוחנים את הדרישה לסכום כסף קצוב, עולה כי מדובר בסכום כסף שניתן לקביעה  באמצעות חישוב חשבוני, כאשר המבחן הוא האם סכום התביעה ניתן לחישוב באמצעות חישוב אריתמטי פשוט. (ראה לעניין זה דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה, מהדורה שביעית, עמ' 120). עיון בנספחים שצורפו לכתב התביעה מגלה כי מדובר בחוב אותו ניתן לחשב באמצעות ספרי הבנק ולהוכיחו באמצעות המסמכים עליהם חתמו המבקשים, זאת גם אם ישנה אפשרות שתינתן בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה. (ראה לעניין זה בר אופיר, שם בעמ' 120).

5.         על התובע להגיש במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר ראשית ראיה בכתב. מדובר בראשית ראיה בכתב המספיקה בשלב זה להוכחת טענות התביעה בשלב מקדמי ובטרם נכנס בית המשפט לראיות לגופן, זאת כפי שנקבע עוד בשנת 64' בע"א 316/64 ארגון פועלים ע"ש בן עמי נ' קק"ל, פ"ד יח (4) 356 :

"הראיה בכתב הדרושה ע"פ ת'202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי איננה חייבת להיות ראיה מלאה הבאה להוכיח את התביעה ע"פ פרטיה אלא די "בראשית ראיה לכך"

כפי שנפסק על ידי כב' השופט מלץ בע"א 688/89, הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188 מדובר בראיה ראשונית, שאינה צריכה לתמוך בכל רכיבי התביעה:

"הדרישה בתקנות לראיות בכתב אין פירושה שיש צורך שראיות אלה יתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם. המסמכים הדרושים אמורים להוות "ראשית ראיה בכתב" בלבד ותו לא." (להלן" פרשת הילולים").

גישת בתי המשפט בכל הנוגע למסמכים שתובע נדרש לצרף במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר - היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית, וכאשר מדובר בתביעת חוב של בנק כלפי לקוח, לא אחת הסתפקה הפסיקה בצירוף טופס פתיחת חשבון ותנאים כלליים ובפירוט היתרה הבסיסית בחשבון הנתבע. מדובר בשלב מקדמי שאינו מצריך ירידה לפרטים ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית עליה נסמכת התביעה. (ראה לעניין זה פרשת הילולים).