החלטה בתיק בשא 1531/06 - פסקדין
|
בש"א בית המשפט המחוזי נצרת |
1531-06
8.5.2006 |
|
בפני : הנשיא מנחם בן-דוד |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: פרץ שמעון |
: עופר בן אלברט אלימלך |
| החלטה | |
המשיב נפל בקטינותו קורבן לעבירות מין שביצע בו המבקש. ביום 1.10.2002, בעת שהמבקש ריצה את עונשו לאחר שהורשע, הגיש המשיב כנגד המבקש תביעה לפיצוי בגין נזק נפשי שכנטען נגרם לו עקב מעשה העבירה. את תביעתו הוא תמך בחוות דעת מומחה רפואי בתחום הנפש. המבקש מנגד דחה בכתב הגנתו את טענתו ודרישתו של המשיב לפיצוי וטען להיעדר קשר סיבתי בין העבירות שבוצעו לבין מצבו הנפשי הנטען של המשיב וזאת מבלי שהגיש חוות דעת נגדית מטעמו.
משלא עלה בידי המבקש לממן עלותה של חוות דעת רפואית מטעמו ובהעדר הסכמה על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, פנה ב"כ המבקש ללשכה לסיוע משפטי שהסכימה לממן אך באופן חלקי עלותה של חוות הדעת מטעם ההגנה. למבקש אומנם נערכה בדיקה ראשונית על ידי מומחה מטעמו אלא שלא נערכה בעניינו חוות דעת שכן המבקש לא עמד בתשלום חלקו בשכר טרחתו של המומחה. בקשתו של הסניגור עקב כך להשתחרר מייצוג נדחתה ועתה פונה הוא בבקשה לפטור את מרשו מהגשת חוות דעת רפואית נגדית ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. לטענתו המבקש שהה תקופה ארוכה במאסר ומצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו לממן עלותה של חוות דעת רפואית. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין במצבו הכלכלי של המבקש משום טעם מיוחד המצדיק מתן פטור מהגשת חוות דעת.
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, שלא בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, חייב לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. בית המשפט רשאי לפטור את בעל הדין מצירוף חוות דעת רפואית מטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן ייקראו "התקנות")). טעמים מיוחדים אלה עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות דעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית המשפט, (רע"א 7474/00 עיריית תל-אביב נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פ"ד נו(2), 193). בעל דין שלא צירף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ובית המשפט לא פטר אותו מצירופה לא יזקק בית המשפט להוכחה מטעמו של עניין שברפואה, (תקנה 137(א) לתקנות).
כאמור המבקש עותר לפטור אותו מהגשת חוות דעת נגדית וכתחליף לכך מבקש שבית המשפט ימנה מטעמו מומחה רפואי לבחינת מצבו הרפואי של המשיב וקיומו של קשר סיבתי בין מצב זה לבין העבירות שבוצעו בו בהתאם לסמכותו שבתקנה 130(א) לתקנות. אומנם שילובן של תקנות 127 ו- 130(א) מאפשר לבית המשפט מחד לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ומאידך למנות בנסיבות מיוחדות מומחה מטעמו כפי שנקבע ברע"א 10251/02 אפריים כץ נ' דואני חנה ואח', פ"ד נז(1), 797, אלא שלא ראיתי לנהוג כך בנסיבות מקרה זה.
הכלל הוא כי בשיטת משפט אדברסרית על בעל דין להביא את ראיותיו באופן עצמאי ומינויו של מומחה על ידי בית המשפט נועד אך לסייע בידו להכריע בשאלות מקצועיות שאינן בתחום ידיעתו השיפוטית, (רע"א 751/01 ליאור כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(4), 966). חסרון כיסו של המבקש אינו עילה למינוי מומחה על ידי בית המשפט שכן אין זה מתפקידו להזמין ראיות שלא הוגשו על ידי בעלי הדין או לקחת חלק במלאכת הבאת הראיות. לא שוכנעתי כי מצבו הכלכלי של המבקש הוא זה שמנע בעדו מלהגיש חוות דעת. מעיון בבקשה לשחרור מייצוג שהגיש בא כוחו עולה כי הסניגור הצליח לגייס חלק מעלות הכנת חוות הדעת, אלא שהמבקש לא היה מעוניין ליטול חלק בהליך וכלשון בא כוחו:
|
"עם שחרור הנתבע (המבקש) שוחח אתו הח"מ והסביר לו את מה שהוסבר לו ע"י המומחה ואת הצורך בהמשך מימון הכנת חווה"ד המומחה, אם כי הנתבע לא היה מעוניין לשמוע אודות הדבר ולא רצה בכלל ליטול חלק בעניין". |
המבקש שוחרר ממאסר לפני כשנה ולא שמעתי מפיו כי ניסה בכל דרך שהיא לגייס את יתרת הסכום בעבור הכנת חוות הדעת או שהציע למומחה לשלם את חלקו בשיעורים והצעה זו נדחתה.
יתרה מזו. תקנה 131 לתקנות אומנם מעניקה לבית המשפט שיקול דעת בקביעת חלקם של בעלי הדין בתשלום שכר טרחתו של מומחה בית המשפט אלא שלא די בטענה בעלמא כי ידו של המבקש אינה משגת כדי להשית את תשלום מלוא שכרו של המומחה על המשיב. עוניו של המבקש הינו עניין עובדתי ונטל ההוכחה מוטל על הטוען לו. המבקש לא פירט את מצבו הכלכלי, בכלל זה הכנסותיו ורכושו וכן הכנסות של בני משפחתו בתקופה הסמוכה לבקשה ובקשתו אף לא נתמכה בתצהיר. לפיכך ומשלא הונחה בפני תשתית עובדתית אודות יכולתו הכלכלית של המבקש לא יהיה זה צודק בנסיבות העניין להטיל את שכרו של מומחה בית המשפט, אם ימונה כזה, על המשיב שגם מצבו שלו כפי הנראה וכטענת בא-כוחו, ירוד ביותר. מעצם זה בלבד דין בקשתו של המבקש להידחות. מינויו של מומחה מטעם בית המשפט אין בו כדי להטיב את מצבו של המבקש שכן גם בשכרו של כזה, אם ימונה, יהיה עליו לשאת ולו באופן חלקי כפי שנדרש ממנו על ידי הלשכה לסיוע משפטי.
הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין אני נמנע מעשיית צו להוצאות.
המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י' באייר, תשס"ו (8 במאי 2006) בהעדר.
|
מנחם בן-דוד, נשיא |
001531/06בשא054 ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|