החלטה בתיק בשא 1529/06 - פסקדין

1.            המבקשת, ד.ג.ש. שיווק מוצרי נפט בע"מ (להלן: " המבקשת"), עותרת למתן צו מניעה זמני המורה למשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק"), להימנע ממימוש המשכנתא הרובצת על הנכסהידוע כגוש 16673 חלקה 39 בעפולה (להלן: " המקרקעין") בתיק הוצל"פ הרצליה מס' 2-52-07767-26 עד למתן פסק דין בתובענה המוגשת על ידה בד בבד עם הגשת הבקשה.

                בקשה דומה לעיכוב הליכי המימוש של אותה משכנתא הוגשה בבית משפט זה במסגרת ת.א. 817/05 בבש"א 3252/05 המתייחסת לאותה מסכת עובדתית (להלן: " בש"א 3252/05").

2.            ביום 29.5.00 נערך ונחתם הסכם שכירות בין הבעלים של המקרקעין בשטח של כ- 1,800 ובין דגש שירותי דלק בע"מ (להלן: " השוכרת או דגש"), לפיו, הושכרו המקרקעין לשוכרת לפרק זמן של 24 שנים ו- 11 חודשים על מנת שתקים ותפעיל במקרקעין תחנת דלק ושירותי דרך (להלן: " הסכם השכירות").

3.            בהחלטתי בבש"א 3252/05 פירטתי את השתלשלות העניינים ואת המערכת ההסכמית שנוצרה בין הבעלים של המקרקעין והשוכרת ובין הבנק, כשמטרת ההתקשרות עם הבנק היתה מתן הלוואה לשוכרת בסך 3,160,000 ש"ח כנגד שעבוד זכויותיה במקרקעין. היות ומדובר באותה מערכת הסכמית ובאותן עובדות, הצדדים מופנים לסעיפים 6-1 להחלטתי בבש"א 3252/05. להלן אוסיף ואתייחס לעובדות שהן רלוונטיות לבקשה דנן ולטענות הצדדים.

4.            בעת החתימה על הסכם השכירות הבעלים של המקרקעין היו: 3 המבקשים בבשא 3252/05 ה"ה אברהם אורשלמי, קרונברג גונן וקרונברג שלומי וכן 4 בעלים נוספים ה"ה רמי סיידה, דביר מוטי, אפללו אלי וארחן בע"מ. ביום 8.4.02 רכשה המבקשת 50% מהזכויות במקרקעין מאת הבעלים ה"ה דביר מוטי, אלי אפללו וארחן בע"מ.

5.            לטענת המבקשת, במועד רכישת זכויותיה במקרקעין, היא הסמיכה את מר שריה עופר, בעל השליטה בשוכרת, לחתום על המסמכים הדרושים לשעבוד המקרקעין תוך שהיא מסתמכת על סעיף 4.4 להסכם השכירות, לפיו, שעבוד המקרקעין כפוף לרישום זכות הקדימה של הבעלים לקבלת דמי השכירות בשטר המשכנתא וברישום הערת אזהרה. באשר לתוספת הראשונה מיום 8.4.02 טוענת המבקשת, כי אף שרכשה את זכויותיה במקרקעין באותו יום, היא לא נדרשה לחתום על התוספת ולא ידעה על קיומה. באשר לתוספת השניה מיום 18.4.02, טוענת המבקשת, כי לא נדרשה לצרף חתימתה לתוספת וכי ידעה עליה רק לאחרונה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי גם אם היא מקבלת על עצמה את הסמכתו של עו"ד אבירם לחתום בשם בעלי המקרקעין, ההסמכה התייחסה אך ורק לשינוי התוספת הראשונה מיום 8.4.02 והוא לא היה מוסמך לשינוי בהסכם השכירות מיום 29.5.00 ולביטולו הגורף של סעיף 4.4 להסכם.

יוצא, כך לשיטת המבקשת, כי מבלי שיהא סעיף 4.4 להסכם השכירות מפורט ומפורש בתנאי המשכנתא, נעדרת המשכנתא כל תוקף או לכל הפחות, אין הבנק רשאי לדרוש מימוש המשכנתא בהתעלם מהסכמה זו, שכן השעבוד כפוף לזכויותיה של המבקשת לקבל מדי חודש את חלקה היחסי (62.5%) בדמי השכירות כקבוע בסעיף 7.1 להסכם השכירות.

6.            בתגובתו ובסיכומיו טוען הבנק, בין היתר, כי המבקשת ידעה אודות ויתור הבעלים על סעיף 4.4 להסכם השכירות, כי משחתמה המבקשת על כתב התחייבות בלתי מסויג לרישום משכנתא, יצרה בפועל מצג מפורש כלפי הבנק שהיא יודעת ומסכימה לויתור הבעלים על זכות הקדימה שלהם ומשכך, מנועה המבקשת מלטעון נגד התחייבותה לרישום המשכנתא, שכן הבנק העניק את המימון לשוכרת ושינה את מצבו לרעה. הבנק מוסיף וטוען, כי מר משה סטולר, הבעלים של המבקשת, ידע אודות החתימה על התוספת השניה. עוד טוען הבנק, כי הבקשה מוגשת בשיהוי וכי אין עילה למתן צו מניעה.

7.            בדיון שהתקיים ביום 14.5.06 נחקרו המצהיר מטעם המבקשת, מר משה סטולר, והמצהירה מטעם הבנק, גב' דנה מור וכן נשמעה עדותו של העד מטעם הבנק מר שריה עופר.

8.            ברע"א 3188/06 פז חברת נפט בע"מ נ. עבאד חטאר (ניתנה ביום ...), נקבע מפי כב' השופט גרוניס, כי:

                         " על המבקש סעד זמני להראות, כי יש בידו זכות לכאורה (למשל, רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ב' ב' (לא פורסם)). אכן, גרסאותיהם של בעלי הדין במקרה שלפנינו סותרות זו את זו באופן שקשה לבוחנן ולהעריכן בגדר בקשה לסעד זמני. בנסיבות אלה עולה משקלו של השיקול בדבר מאזן הנוחות".

9.            לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנימוקי התגובה, בכתב התביעה ובסיכומי הצדדים, על נספחיהם, ולאחר ששמעתי את המצהירים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל כפוף לקביעת ערבויות מתאימות לטובת המשיב.

באשר לזכות לכאורה , סבורני, כי עלה בידי המבקשת להראות כי יש לה זכות לכאורה חרף המחלוקת שבין הצדדים בעניין היקף ההרשאה שניתנה לעו"ד אבירם עת ביטל בשם הבעלים את זכות הקדימה שלהם לדמי השכירות, מחלוקת שמקומה להתברר במסגרת התביעה העיקרית ולא במסגרת בקשה דנן, שכן, משרכשה המבקשת 50% מהזכויות במקרקעין הרי דינה כדין שאר בעלי המקרקעין, לרבות המבקשים בבש"א 3252/05, שביקשו באמצעות סעיף 4.4 להסכם השכירות לשמור על זכות הקדימה שלהם לקבלת דמי השכירות ולא ויתרו על כך במסגרת התוספת הראשונה. לא זו אף זו, ההרשאה שניתנה לעו"ד אבירם (בסעיף 8 של אותה תוספת), התייחסה אך ורק לאותה תוספת ולא להסכם המקורי, כך שלכאורה, עו"ד אבירם לא היה מורשה לחתום על התוספת השניה בכל הנוגע לביטולו של סעיף 4.4 להסכם השכירות, הגם, שלא נסתרה טענתה של המבקשת, כי לא נדרשה לחתום על התוספות אף שהיתה כבר חלק מהבעלים של המקרקעין. עם זאת, חתימתה של המבקשת על המסמכים השונים לרבות כתב התחייבות לרישום המשכנתא, שלא כללו כל התייחסות לזכות הקדימה שלהם וכן התנהלותה במשך אותה תקופה מבלי למחות על אי הכללת זכות הקדימה במסמכים השונים עליהם חתמה, מלמדים לכאורה, כי המבקשת, כמו שאר הבעלים של המקרקעין, הסכימה מכללא לביטול אותה זכות קדימה שעמדה להם מכוח סעיף 4.4 להסכם השכירות.

באשר למאזן הנוחות - דחיית הבקשה עלולה לסתום את הגולל על תביעת המבקשת למתן סעד הצהרתי בדבר זכותה לדמי השכירות מן המושכר בהתאם להסכם השכירות, שכן משמעותה האופרטיבית היא מכירת המקרקעין על ידי המשיב לכיסוי חובה של השוכרת לבנק. כך שאם תזכה המבקשת בתביעתה, ספק אם תצליח להנות מזכייתה ופסק הדין שיינתן יהיה חסר תוקף ומשמעות מעשית. בנוסף, דחיית הבקשה והמשך הליכי המימוש של המשכנתא, יגרמו לכך, שהמבקשת תאבד לצמיתות את זכות הבעלות שלה במקרקעין ובפירות שהם עשויים להצמיח (ראה: 11588/05 יעקב שרבט נ. משאל מימון ואח' - ניתנה ביום 23.3.06). מאידך, אין בקבלת הבקשה ובעיכוב הליכי המימוש של המשכנתא כדי להסב לבנק נזק חמור, אלא לכל היותר עלול לגרום להשהייה מסויימת בהליכי המימוש. יחד עם זאת, ולצורך איזון האינטרסים של הצדדים ובשים לב לנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם להם, לטענתם, אני קובע כי צו המניעה יכנס לתוקף בכפוף להפקדת סך 150,000 ש"ח לא יאוחר מיום 28.9.06.

10.          לאור האמור, אני מורה על עיכוב הליכי המשכנתא המתנהלים על ידי המשיב בתיק הוצל"פ הרצליה מס' 2607767052 ביחס למקרקעין שבגוש 16673 חלקה 39 בעפולה וזאת עד למתן פס"ד בתובענה, כפוף להפקדת סך 150,000 ש"ח לא יאוחר מיום 28.9.06.

ניתנה היום 18 בספטמבר, 2006 (כ"ה באלול תשס"ו) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.