החלטה בתיק בשא 152885/07 - פסקדין

ההליכים :

1.                  בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 7.3.06 בה חויבו המבקשת ואחרים לשלם למשיב סך של 20,628 ש"ח במסגרת תובענה להרמת מסך ההתאגדות בין המבקשת לחב' דנה שירותי דומיין בע"מ (להלן : "החברה") וזאת בגין מחשבים וציוד היקפי שסיפק המשיב לחברה.

2.                  פסק הדין ניתן לאחר שהוצג אישור מסירת התביעה וההזמנה לדין לידי אביה של המבקשת שנטען כי ביום 19.12.05 סרב לחתום על אישור המסירה בכתובתו ברח' חנקין 11 תל אביב.

3.                  המבקשת טענה בבקשה לביטול פסק דין כי מעולם לא קיבלה את כתב התביעה ונודע לה על ההליכים כתוצאה מעיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה במסגרת הליכי הוצל"פ, שאז מבדיקת תיק בית המשפט נודע לה לראשונה כי הוגש כנגדה כתב התביעה וניתן פסק הדין.

למען הזהירות טענה המבקשת בסייפא לבקשתה כי גם לגופו של עניין קיימת לה הגנה בפני התובענה, מאחר והחברה לא היתה פעילה עסקית והיא לא מסרה שיקים שלה והחתימה על השיקים שצורפו לכתב התביעה לא נעשתה על ידה או בהרשאתה.

4.                  ב"כ המשיב טען בתגובתו כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ביחס למועד בו נמסרה אזהרה כפי שהוקלדה בהוצל"פ וביחס למועד בו הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקשת מתיק ההוצל"פ, וכי יש להעדיף את עקרון הידיעה על פני עקרון ההמצאה. ב"כ המשיב הפנה לכך שהמבקשת לא העידה את אביה ודבריה הן עדות מפי השמועה.

5.                  ביום 30.4.07 התקיים בפני דיון בו נחקרו המבקשת ומר רון פלד, השליח מטעם המשיב  (להלן : "השליח").

6.                  משסיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ, ניתנת החלטתי זו.

דיון :

7.                  ראשית, לטענת המשיב בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין. עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה, אלא אם אושרה הארכת מועד בהסתמך על טעם מיוחד לפי תקנה 528. המבקשת טענה בבקשה כי נודע לה על מתן פסק הדין רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה במסגרת הליכי ההוצל"פ. ב"כ המשיב הפנה למסירת אזהרה בהוצל"פ לידי סבתה של המבקשת גב' שרה אירום ברח' פרופסור שור בת"א וזאת ביום 21.7.06. בדיון שהתקיים בפני וכפי שיפורט בהרחבה בהמשך החלטתי, עלה כי המבקשת לא התגוררה עם סבתה באותו מקום (ראה עמ' 3 לפרוטוקול ש: 11-13) ומשנדרש כי מסירה תהא לבן משפחה הגר עם המבקשת, לא ניתן להסתמך על מסירת האזהרה כמועד להמצאת פסק הדין. לחלופין, הפנה ב"כ המשיב למועד הטלת העיקול על חשבון הבנק של המבקשת. אמנם משנטען בפני המבקשת כי העיקול הוטל עוד ביום 27.9.06, השיבה המבקשת כי אינה זוכרת בדיוק מתי הודיע לה הבנק על העיקול, אך לא הובאה בפני כל ראיה ממשית שניתן לבסס עליה ממצא כי הבנק הודיע למבקשת על העיקול בסמוך להטלתו ובמועד הקודם ל- 30 יום ממועד הגשת הבקשה. (וממילא אז היה מקום לדון בחלות כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, כשברור כי במקרה שבפנינו לא הומצא פסק הדין לידי המבקשת באופן ישיר).

אשר על כן, אני דוחה את טענת המשיב בדבר האיחור בהגשת הבקשה.

8.                  ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות : ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה מקום שהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. פסק דין כזה פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה (ראה לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) עמ' 282; ובר"ע (ת"א ) 2411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי, תק-מח 2003(2) 14605, 14606).

לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836).

ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לערכאות המשפט, זכות המשקפת הכרה בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה לעניין זה גם רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק - על 2001(1) 1121).

9.                  המבקשת טענה כי לא קיבלה את כתב התביעה. בבקשה נטען כי המבקשת והוריה אינם מתגוררים מזה שנים רבות ברח' חנקין בת"א ולא במועד ההמצאה, אלא גרו ברח' בויאר 7 בתל אביב ועברו לגור ברח' יהודה הנשיא 27 בת"א מיום 1.4.05 בהתאם להסכם השכירות שצורף.

10.              השליח טען בתצהירו כי המסירה בוצעה לידי אביה של המבקשת בפתח הבית ברח' חנקין בת"א. תקנה 481 לתקנות קובעת כי : "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים." אם כן, המצאה לבן משפחה הינה חלופה שנייה להמצאת אישית של התביעה לידי הנתבע, מחקירת השליח לא ניתן לדלות כל ניסיון לאיתור המבקשת עצמה.

והעיקר, לצורך הכרה במסירה לבן משפחה, יש למסור לבן משפחה המתגורר עם הנתבע. טענת המבקשת כי אינה מתגוררת עם אביה ולא התגוררה במועד ההמצאה ברח' חנקין בת"א לא נסתרה. המבקשת טענה כי גם אביה לא התגורר במועד הנטען ברח' חנקין ואף הציגה הסכם שכירות הרלבנטי למועד הרלבנטי המתייחס לכתובת אחרת. נוכח טענת המבקשת כי אביה ירד למחתרת ואינה בקשר עימו, אינני זוקף לחובתה את אי העדתו בתמיכה לגרסתה. מחקירת השליח עלה שאין מדובר בשליח מקצועי ושהכתובת נמסרה לו ע"י ב"כ המשיב ואין מדובר בכתובת שאותרה על ידו. השליח הבהיר כי לא איתר כל דירה בבניין שבה מצוין שם המשפחה של המבקשת ורק משראה אדם שענה לתיאור החזותי שנמסר לשליח ע"י ב"כ המשיב, הוא מסר לו את כתב התביעה (השליח טען ששאל אותו לשמו). ועוד, השליח טען שאותו אדם סרב לקבל את המעטפה וסרב לחתום ועל כן המעטפה נפלה לרצפה ולא הודבקה או הונחה בתיבת הדואר. לא ניתן לבסס על חקירה זו כל ממצא לפיו המסירה היתה אכן לאביה של המבקשת ועל כל פנים, לא נסתרה טענת המבקשת שגרסה כי הוריה פרודים והיא התגוררה יחד עם אימה לאחר שאביה ירד למחתרת מאימת נושיו. משכך לא הוכח בפני כי מדובר בהמצאה לבן משפחה המתגורר עם המבקשת.

11.              אכן לא נעלמו מעיני טענותיו של ב"כ המשיב אודות התחמקות המבקשת מקבלת דברי דואר (לאחר שהציג אישורי הדואר כי המבקשת לא דרשה דברי דואר שנשלחו לכתובתה המוצהרת ולא עדכנה את כתובתה במשרד הפנים כעולה מ- ת/1) ואף ניטע בליבי ספק בנוגע לגרסת המבקשת נוכח העובדה שבהסכם השכירות שצורף לבקשה (המעיד לכאורה כי משפחתה מתגוררת ברח' יהודה הנשיא בת"א), מצוין שמו של אביה של המבקשת לצד אימה (בעוד נטען כי הורי המבקשת פרודים), אולם לא הובאה בפני כל ראיה או טענה כי במועד חתימת ההסכם, הורי המבקשת כבר נפרדו ויכול שנפרדו בשלב מאוחר יותר.

בלוקחי בחשבון את העובדה שזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד חוקתית (ראה לדוג' את דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217, 218), אני סבור שיש בנסיבות העניין לאפשר למבקשת ליהנות מהספק שניטע בליבי בנוגע לכשרות ההמצאה ולבטל את פסק הדין מחובת הצדק וליתן למבקשת את יומה בבית המשפט.

12.              נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך לדון בביטול בשיקול דעת בית המשפט (שנטען רק במרומז בסייפא לבקשה), אך למרות זאת אציין כי טענות המבקשת כי לא היתה מעורבת בפועל בפעילות החברה שהוקמה ע"י אביה וכי החתימות על השיקים שצורפו לתביעה מזוייפות, ראויות להתברר ולהישמע.

13.              לאור האמור לעיל, אני סבור שיש לבטל את פסק הדין וכך אני מורה.

סיכום :