החלטה בתיק בשא 15278/07 - פסקדין

המבקש הגיש בקשה לצו מניעה זמני, בה עתר להורות למשיבים להימנע מקיום פעילות של רחצה או פעילות אחרת בתשלום או שלא בתשלום, המופעלת בבריכה ומרכז הספורט של המבקש, ובכלל זה פעילות של רחצה למי שאינם מנויים בבריכה.

בית המשפט (כב' סגה"נ השופטת פלפל), נעתר לבקשה להוציא תחת ידיו צו ארעי, ביום 18.7.07.

המבקש טען בבקשה כי הוא בעל הזכויות במרכז ספורט שיש בו בין היתר בריכת שחיה (להלן: " מרכז הספורט"). המשיבים קבלו את הזכות להפעיל את מרכז הספורט מכוח הסכם שצורף כנספח א' לבקשה (להלן: " ההסכם"). המבקש טוען כי המשיבים מפרים את ההסכם, בכך שהם מעבירים את הזכות להפעיל את הבריכה בשעות או ימים מסוימים לקהל דתי בלבד, תוך הפרדה בין רחצה לנשים לבין רחצה לגברים.

עוד נטען כי המשיבים מפרים את ההסכם אף בכך שהם מאפשרים רכישת כרטיס כניסה חד פעמי לבריכה, וזאת - בניגוד לס' 7.19 להסכם. בנוסף, במועדים בהם מתקיימת הרחצה הנפרדת, חלק מהמנויים אינם יכולים להיכנס לבריכה (גברים במועדי רחצת נשים ולהיפך).

המבקש הוסיף וטען כי המשיבים מפרים את ההסכם גם בכך שמרכז הספורט אמור להיות פתוח רק 6 ימים בשבוע, ובפועל הוא נפתח 7 ימים בשבוע. גם קיומה של הפרדה מגדרית היא אסורה, על פי הטענה.

עוד טען המבקש כי הפעילות שהמשיבים מקיימים, ומכירת הכרטיסים, איננה "עריכת אירוע" באופן שההסכם התיר אותו.

המבקש טען כי יש מקום להעניק את הסעד, מאחר שאי נתינתו יגרום לנזק למוניטין של מרכז הספורט, להפרת ההסכם ולהפרת ההסכם עם מנויי הבריכה.

בתשובת המשיבים 1-2 לבקשה, טענו המשיבים כי לביהמ"ש המחוזי אין סמכות עניינית לדון בתובענה, שכן היא מתייחסת לשימוש במקרקעין. עוד נטען, כי המבקש איננו "נקי כפיים", שכן חרף קיומו של צו המניעה הארעי, הוא עצמו ערך במרכז הספורט אירוע.

המשיבים טוענים כי הפעילות שלהם איננה מונעת מהמנויים ליהנות ממתקני הבריכה בשעות הפעילות - שכן ההפעלה היא לאחר שעות הפעילות המוקצות למנויים.

המשיבים הוסיפו וטענו כי מתן הסעד ישנה את המצב הקיים מזה זמן רב, שכן מזה כשלוש שנים מקיימים מנויים של מרכז הספורט פעילויות שאורחיהם משלמים עבור ההשתתפות בהן. בעבר המבקש לא התנגד כי המשיבים יאפשרו פעילויות כאלה, ויפיקו מהן תועלת כלכלית, והוא החליט להתנגד לכך רק כעת, שכן הוא מבקש להפסיק את ההתקשרות עם המשיבים.

המשיבים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונם, שכן לא נגרם למעשה כל נזק מהפעילות שהם עורכים. עוד נטען כי המשיבים אינם מפרים את ההסכם, שמכוחו מותרת פעילות שהוזמנה על ידי מנויי הבריכה. אין איסור לגבות תשלום מהמשתתפים, והתשלום איננו "מכירת כרטיס חד פעמי" אלא רק תשלום עבור הפעילות.

דיון

אני סבורה כי יש לקבל את טענתם המקדמית של המשיבים לפיה לבית המשפט המחוזי אין סמכות עניינית לדון בתובענה, והסמכות העניינית היא לבית משפט השלום.

ס' 51 א' (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 קובע כי בית משפט השלום יהיה מוסמך לדון ב" תביעות בדבר החזקה או שימוש במקרקעין... לרבות תביעות הכרוכות בהן..."

כעולה מהבקשה, עניינה של התובענה דנן הוא השימוש במקרקעין - מרכז הספורט, מכוח הוראות ההסכם. לכן, אני סבורה כי יש להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום.

עם זאת, יש לבחון את השאלה האם יש מקום להותיר את הצו הארעי שניתן על ידי בימ"ש זה על כנו.

אני סבורה כי התשובה היא חיובית.

כידוע, השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול אותם כאשר הוא דן בצו מניעה זמני (ובענייננו יישקלו שיקולים דומים בשאלת הותרת הצו על כנו), הם סיכויי התביעה מחד גיסא, ומאזן הנוחות מאידך גיסא. שיקולים אלה משליכים זה על זה.

בענייננו, אני סבורה כי התביעה היא בעלת סיכוי משמעותי להתקבל, לאור חומר הראיות שהוצג לי, בשלב המקדמי הנוכחי של הדיון.

ס' 7.16 להסכם קובע: