החלטה בתיק בשא 15272/06 - פסקדין

1.         למותר לציין שכל הקביעות בהחלטה זו הן לכאורה בלבד, כאמור בהחלטת ביניים, בטרם הצדדים הביאו את מלוא ראיותיהם בתיק העיקרי.

2.         בפני בקשה לצו מניעה זמני, לאסור על המשיבים ו/או מי מטעמם, להשכיר את הנכס נשוא הבקשה ו/או לאפשר בו שימוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לכל צד שלישי.

3.         הבקשה הוגשה בתחילה נגד המשיבה 1. לאחר שהתברר כי טרם הגשתה חלק מהנכס הושכר למשיבה 2, היא צורפה כמשיבה נוספת.

4.         המבקש הינו מנהל מקרקעי ישראל ישראל כמשמעותו בחוק יסוד: מקרקעי ישראל.

5.         המשיבה 1 היתה חוכרת של הנכס נשוא הבקשה (להלן:"המשיבה 1" או "האגודה" או "החוכרת").

6.         הקרן הקיימת לישראל הינה הבעלים של הנכס ברח' אח"י אילת 19 בקרית חיים והידוע גם כגוש 11583 חלקה 152 (להלן:"הנכס" או "הבנין").

7.         המבקש מנהל את נכסי מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל, ובכלל זה את הנכס נשוא הבקשה.

8.         ביום 29 לחודש מרץ 1946, נחתם בין הקרן הקיימת לישראל לבין המבקש חוזה חכירה אשר תחילתו ביום 01.10.45 וסיומו ביום 30.9.94 (להלן:"החוזה"). אין מחלוקת כי הוראות החוזה ממשיכות לחול באשר המשיבה 1 ממשיכה להחזיק בנכס על פי תנאיו ומשלמת את דמי החכירה השנתיים.

טענות המבקש

9.         בסעיף 3 לחוזה מצויינת מטרת החכירה, שהינה החכרת הנכסים לאגודה לשימוש בתור מועדון, בית ועד, משרדים לצורכי האגודה וגן.

10.        המשיבה 1 במעשיה ו/או במחדליה הפרה את הוראות חוזה החכירה - בנכס בוצעו שיפוצים ושינויים ומופעלת בו מסעדה וזאת ללא הסכמת המבקש, בניגוד להוראות כל דין וללא רשיון עסק.

11.        על פי סעיף 5 לחוזה, חל איסור על המשיבה 1 לבצע כל תוספת בנייה ו/או שינוי חיצוני בנכס, ללא הסכמה מפורשת מאת המבקש. הסכמה כזאת שמעולם לא ניתנה.

12.        מייד עם היוודע דבר הפלישה והשיפוצים פנה המבקש למשיבה 1, ואולם היא המשיכה בהפרת החוזה.

13.        המשיבה 1, אשר הינה במעמד של חוכרת במקרה הטוב ובת רשות בתמורה במקרה הרע, מפרה באופן בוטה את הוראות החוזה, אשר למעשה - ממשיכות לחול גם לאחר סיום התקופה החוזית.

14.        מעולם לא ניתנה למשיבה כל רשות מפורשת או מכללא להפר הוראות חוזה החכירה ו/או לעשות כל שימוש בנכס אשר נוגד את מטרת חוזה החכירה ובכלל זה - תפיסת חזקה בנכס או בחלק הימנו שלא כדין ע"י הנתבע מס' 2 בתביעה העיקרית.

15.        המבקש אמון על נכסי המדינה, התופעה של פלישה לנכסים ו/או הפרה מודעת ומכוונת של חוזי חכירה על מנת להתעשר על חשבון המבקש, פשתה.

16.        המשיבה 1 ראתה כי טוב, ובכוונתה להפליש לנכס צדדי ג' נוספים, דבר אשר יביא להגשת תביעות נוספות ואך יסרבל את ההליך המשפטי. בינתיים התברר, לאחר הגשת בקשה זו, כי המשיבה 1 השכירה חלק מהנכס למשיבה 2, שלא כדין ובניגוד להוראות החוזה.

17.        היה וייגרם אסון בנפש או ברכוש, עלול המבקש למצוא עצמו נתבע ע"י צד שלישי וזאת מכח הבעלות בלבד, דבר אבסורדי לאור העובדה שבנכס נעשה שימוש על אפו ועל חמתו של המבקש.

18.        התביעה העיקרית הינה תביעת לפינוי, סילוק יד וצווים קבועים. המבקש מנהל את המקרקעין על פי חוק. לעומתו למשיבה 1 אין כל זכויות חוזית ו/או אחרת להשכיר לצד שלישי ופרט למטרות שונות מחוזה החכירה שכבר הסתיים.