החלטה בתיק בשא 151063/05 - פסקדין

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         זו התנגדות לביצוע ביחס ל 15 שיקים שעפ"י בקשת הביצוע משוכים מחשבון המבקשת, חתומים ע"י אמא של המבקשת, גב' מלכה ציון, מטעם ו/או בשליחות ו/או בהרשאת

המבקשת.

2.         המבקשת טוענת בתמצית כי החשבון אכן שלה, ונפתח בהיותה בת 16 לצורך פעולות היום יום של אמה שחשבונותיה הוגבלו. מאותו מועד - 1996 החשבון היה הלכה למעשה של האם, ולמבקשת לא היה כל קשר אליו, למעט פתיחתו ומשיכת שני סכומים פעוטים.

            לטענת המבקשת השיקים כאן נמסרו ע"י אמה לאחיו של המשיב בקשר לעסק - מסעדה, משותף שפתחו, שאין ביטחון שאמה חתומה על כל השיקים שהוגשו, שמעולם לא ידעה ולא הרשתה שימוש בשיקים בקשר לעסקה זו - השותפות במסעדה, שאינה מחיי יום- יום. נטען שהמשיב אינו אוחז כשורה וחסר תום לב, והוא אחיו של מי שהיה בקשר עסקי עם האם בקשר לשותפות במסעדה.

            הליך קודם שהיה בין משיב אחר למבקשת, ובקשר לשיקים דומים נמחק, בהעדר חתימה של המבקשת בשיקים.

3.         המשיב טוען בתמצית כי המבקשת חבה שטרית ומכוח סעיף 25(א) לפק' השטרות, ובדומה למה שנפסק בע"א 4294/90 עיזבון המנוחה חיה רינסקי , כי טענת העדר הרשאה לא נטענה במפורש בהתנגדות וכי הדבר נסתר נוכח תיאור פעולות האם בחשבון, שליטה טוטאלית ומוחלטת בחשבון, כפי שעלה לעניין זה בהתנגדות, ולא אובחן בין פעולות יומיומיות לבין פעולות עסקיות שנעשו לאורך שנים. כן נטען שיש לפרש אדישות המבקשת ביחס לחשבון, כהסכמה מצדה לתוצאות המשפטיות של פעולות אמה, כן נטען שפתיחת החשבון ע"י המבקשת לשימוש אמה שהוגבלה עפ"י דין, לעשות שימוש בחשבון שיקים, מחייב כטעם שבמדיניות הטלת התוצאה של מעשי האם על הבת, המבקשת בעלת החשבון.

ב)         דיון והכרעה

4.         המבקשת נחקרה נגדית של תצהיר ההתנגדות, והצדדים סיכמו בכתב עפ"י החלטתי .

נוכח השלב הדיוני, הבר"ל, בו אנו מצויים, אני מחליט ליתן למבקשת רשות להגן כנגד בקשת הביצוע.

נקודת המוצא של הנשיא ברק בעניין רינסקי לעיל, שהשלוח (אם המבקשת במקרה שלנו) משכה את השיקים בהרשאת המבקשת, בתה, ומי שפרטיה מודפסים בצד ימין למעלה של השיק. עניין זה שנוי במחלוקת בשלב דיוני זה, כאשר המבקשת טוענת באופן מספק לצורכי שלב דיוני זה, כי מסירת השיקים נשוא הדיון, נעשתה בחריגה מהרשאה.

בהליך שבפני, ובאופן חריג ומקורי ניתן לומר, לא נטען לחבות מכוח חתימה, אלא מכוח הרשאת אחר שהוא חתום. את עניין ההרשאה יש ללמוד במיוחד כאשר מדובר בצדדים רחוקים מחזות השטר. לדעתי אין להרחיק לכת ולהסיק ממה שנקבע בעניין רינסקי שמעצם חזות השיק שבפני, לעניין פרטי בעל החשבון וצורת החתימה, שניתן כבר בשלב דיוני זה, ומכוח דיני שליחות לחייב את המבקשת בפירעון השיקים.

יצוין כי גם בעניין רינסקי, וגם בעניין ת.א 622/01 שלום בית שאן קדוש נ' בראון , אותם צירף ב"כ המשיב לסיכומיו, חיוב בעל החשון כשולח, נעשה לאחר דיון במשפט עצמו ולא נעצר בשלב הבר"ל, ומה עוד שכאן נטענה כאמור טענת חריגה מהרשאה, שאם תוכח יכול ותביא לתוצאה שאין לחייב את השולח אלא את השלוח בלבד.

יש לברר גם במשפט את מעמדו של המשיב, והאם "איש קש", מטעם אחיו, שהיה בקשר עסקי עם אם המבקשת, וזאת לצורך, בין השאר לצורך השאלה באיזו דרך יפורשו יחסי השליחות, עפ"י יחסי צדדים קרובים, או שמא רחוקים.

5.         אני מחליט לדחות כבר בשלב זה את טענות המבקשת שיכול ואין אימה חתומה על כל השטרות שהוגשו לביצוע. אכן מדובר בהליך ביניים, וניתן לטעון טענה תוך הסתמכות והזכרת המקור לה, ואולם במקרה דנן לא ראיתי, לא הסבר מספק, מדוע האם לא נתנה תצהיר בעניין, ולא טעון מפורט לחשש האמור, לעניין החתימות, ומכאן שמדובר בטענה סתמית שיש לדחות כבר בשלב דיוני זה.

ג)         סוף דבר

6.         נוכח האמור ניתנת למבקשת רשות להגן עפ"י התצהיר שיהווה כתב הגנה, ולמעט האמור בס' 5 לעיל. אין חזקה שבדין לפיה קיימים יחסי שליחות והרשאה בגין שיקים כמו כאן, וכאשר מדובר בטענה לחבות מכוח הרשאה ו/או שליחות, ולא מכוח חתימה, סבורני שבניגוד לתיק שטרות רגיל, על התובע, חרף אחיזתו בשטר להתחיל בהבאת הראיות, ולפרט מקור השליחות והרשאה לגרסתו, ולאחר מכן תשמע המבקשת, לפיכך אני מורה :

1.         תצהיר המבקשת יהווה כתב הגנה.

2.         הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים כלהלן : -