החלטה בתיק בשא 150987/07 - פסקדין

1.     בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 15.11.06 בהעדר בקשת רשות להגן, בו חוייבו המבקשים לשלם למשיבה סכומי כסף שונים: המבקש 1, אורי גפן (להלן: "אורי") חוייב לשלם את הסכום של 329,535 ש"ח והמבקש 2 שגיב גפן (להלן: "שגיב") חוייב לשלם למשיבה הסכום של 109,803 ש"ח.

2.     פסק הדין ניתן לאחר שהוצגו לפני בית המשפט אישורי המסירה של כתב התביעה שנמסרו למבקש 1, אורי גפן והוא אשר חתם על אישורי המסירה ביום 11.9.06.

3.     המבקשים טוענים בבקשה שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק - וזאת מאחר ונטען שמיד לאחר קבלת כתב התביעה פנה אורי למנהל המשיבה על מנת להסדיר את העניין נשוא התביעה ובמיוחד לאור הטענה כי מי שניהל את העניינים מול המשיבה היה אלדד אביר ז"ל (להלן: "אלדד"). המבקשים טוענים שמנכ"ל המשיבה נתן לאורי להבין שעניינה של התביעה מעוכב עד שיוסדר ביניהם נושא החוב.

4.     אף לגופה של תביעה טוענים המבקשים שיש להם טענות כנגדה, לעניין ובעיקר בנוגע לגובה החוב.

5.     התקיים דיון בו נחקרו המבקשים על תצהירם והצדדים סיכמו טענותיהם.

6.     ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין.  לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836).

ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לערכאות המשפט, זכות המשקפת הכרה בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה לעניין זה גם רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק - על 2001(1) 1121).

7.     משהומצא כתב התביעה כדין, ועל כך אין חולק, ענייננו בביטול שבשיקול דעת בית המשפט.

8.     אורי מפרט בתצהירו את התנהלות העניינים מול מנהל המשיבה. למרות שאני סבור שהיה על המבקשים, למרות הבנתם את ההסכמה - ככל והיתה עם מנהל המשיבה - לוודא כי הדבר יועלה עלי כתב, בנסיבות אלה, נראה שיש מקום לשקול את השאלה העיקרית בדבר טענות ההגנה של המבקשים מפני התובענה, שכן את תוצאות מחדלם של המבקשים בענין אי הגשת בקשת רשות להגן ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות (ראה: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217, 219)

9.     האם למבקשים טענת הגנה: המבקשים מעלים שתי טענות מרכזיות: האחת, לעניין גובה החוב, והשנייה כי חתימת שגיב על גבי השיקים זוייפה על ידי אלדד.

10. אני סבור שהמבקשים הראו שהגנתם אפשרית, ולו אף בדוחק.

11. לעניין הזיוף: טוען שגיב כי חתימתו זויפה, ומאחר וטענות המשיבה כלפיו הן מכח התחייבותו השטרית (ראה סעיף 16 לכתב התביעה) יש ליתן לו את יומו בבית המשפט. מנגד, סבורה המשיבה שמחקירת שגיב ניתן ללמוד שהמבקשים ידעו, הסכימו והיה עליהם לדעת כי אלדד מורשה מטעמם לחתום על השיקים, ובהתאם לסעיף 25 פקודת השטרות, שעניינו חתימה מתוקף הרשאה, הרי אין לקבל את הטענה.

12. גם אם המדובר בהגנה בדוחק, אינני משוכנע שיש לחסום את דרכם של המבקשים להוכיח טענתם זו.

13. לעניין גובה החוב, שהיא טענת ההגנה המרכזית למעשה - נטען על ידי אורי כי החוב מופרז באופן משמעותי והמשיבה התעלמה מהתחייבותה לערוך בירור חשבונות ולא קיזזה סכומים ששולמה לאחר הגשת כתב התביעה, מה גם שנטען שהאובליגו עמד על מקסימום 50,000 ש"ח ולכן תמוה בעניו כיצד תפח החוב לסכום הנתבע שהוא פי חמישה מהאשראי המאושר.

14. אורי חתם ביום 16.10.05 על נספח ד' לכתב התביעה (הסכם להסדרת החוב) בו הוא מודה בחוב, לכן נראה שטענה כי קו האשראי עמדה על כ- 50,000 ש"ח אין לה על מה שתסמוך ונטענה בעלמא ואף בסתירה לנספח ד' הנ"ל, אולם מתעוררת השאלה לגבי התשלומים שלכאורה שולמו על חשבון החוב - וזאת לאחר הגשת התביעה - המשיבה טוענת כי המדובר בתשלום במזומן רק באשר לשמן והדלקים שהמשיכו למשוך ממנה, והמבקשים טוענים המדובר בכספים ששולמו על חשבון החוב. התרשמתי שפירוט ההגנה עולה, בסופו של דבר, כדי הגנה לכאורה, ולו אף בדוחק אולם בשלב זה של ה דיוןבבקשה לביטול פסקדין שניתן בהעדר, בכך די. אין דורשים מהמבקש יותר מאשר ראיה לכאורה (ראה: ד"ר י. זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 עמ' 738).

15. עוד יוער כי יש לאפשר למבקשים למצות את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד (ראה לדוגמא רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61, עמ' 64). בסופו של יום, אני סבור שזו גם התוצאה הצודקת במשמעות הרחבה של המונח (ראה בענין זה את פסק דינו של כב' השופט מנחם קליין בת.א. (שלום-ת"א) 51592/04 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם (לא פורסם -3.4.05)).

על כן, אני סבור כי אם לא ינתן למבקשים יומם בבית המשפט עלול להיגרם עיוות דין ולכן יש לפתוח את שערי ביהמ"ש בפני המבקשים על מנת שעמדתם תשמע.

לסיכום:

בנסיבות אלה ולאור האמור, פסק הדין בתיק זה יבוטל כנגד אורי בכפוף להפקדת הסכום של 30,000 ש"ח  וכנגד שגיב בכפוף להפקדת הסכום של 10,000 ש"ח.