החלטה בתיק בשא 150615/08 - פסקדין

1.         בפני בקשת המבקשים (הנתבעים), להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.         המשיב היה  לקוחם של המבקשים, שהינם עורכי דין במקצועם.

המשיב הגיש תביעה כספית מתוקנת על סך של 292,500  ש"ח להשבת שכ"ט אשר נגבה ממנו מתוך כספי פיצויים בהם זכה בתביעה לנזקי גוף.

על כן עתר המשיב להשבת סכום התביעה בעילה חוזית ועשיית עושר.

הוגשו כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן וכן כתב תשובה.

3.         בקשת המבקשים לא נתמכה בתצהיר באשר "הינה מבוססת על עובדות העולות מכתב התביעה עצמו וטענות משפטיות".

למעשה העילה הנטענת לחיובו של המבקש בהפקדת ערובה הינה היותו תושב רפיח, כנטען בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן.

לטענת המבקשים דינם של תושבי הרשות הפלשתינאית לעניין תקנה 519, הינו כדין תושבים זרים וכי נוכח קשיי הגביה הצפויים מתובע כאמור קיימת הצדקה לחיובו בערובה להוצאות.

4.         הכלל הוא כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים בלבד.

אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, הינה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים.

כב' השופט גורן מנחה בספרו ' סוגיות בסדר דין אזרחי', בעמ' 555, כי על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט.

ניתן לשרטט את מתאר שיקול הדעת  בהתאם ל -רע"א 544/89 - אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת , פ"ד מד(1), 647 ,עמ' 650-651, בו נפסק כדלקמן:

"הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות אם תובענתו תידחה; עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר; תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ והנתבע, אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבותן ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 2)9). להבדיל מתקנה 519 מונה עכשיו צו 23 תקנה 1 של התקנות האנגליות את סוגי העניינים שבהם עשוי בית המשפט "בהתחשב בכל הנסיבות וכאשר הוא סבור שצודק לעשות כן" להורות על מתן ערובה".

5.         עקרון בסיסי הוא שיש לתת לכל בעל דין הזדמנות שווה לגישה למערכת השיפוטית.  זכות הגישה הפכה לזכות חוקתית.

לדעת כב' השופט ד"ר שלמה לוין, בספרו " תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד", הענקת מעמד חוקתי לזכות הגישה למערכת השיפוטית מקנה לזכות זו ממדים חדשים ופותחת לפניה אופקים חדשים של  התפתחות בכיוון של הרחבת היקפה  (ר' סעיף 28 בעמוד 23).

6.         בהעדר תצהיר המפרט את מצבו הכלכלי של המשיב לאשורו, לא הובאה בבקשה תשתית ראייתית מספקת  באשר להעדר יכולת הגביה מהמשיב היה ויפסיד בתביעתו.

אכן, לכאורה לנוכח מצבו הבריאותי של המשיב, אין הוא בעל יכולת השתכרות  אולם אין בפני את מלוא נתוניו הכלכליים.

המבקשים טוענים כי במהלך הטיפול בתביעת המשיב הוציאו הוצאות שונות הכרוכות בייצוגו.

לא ראיתי כי במסגרת מתן השירות המשפטי הנטען העמיד המשיב בטוחות כלשהן למבקשים, מעבר לסיכויי זכייתו בתביעה.